מבול – התבוללות

המבול של נח עם ההוראות שנאמרו לנח מזכירות לנו את מצבנו בדורות האחרונים לא מבול של דם ואש ותמרות עשן ולא צונאמי – מים אלא של התבוללות!

ומהי ההתגוננות מפני ההתבוללות?

הנה ראינו כי נצטווה נח לעשות לו תיבה על מנת שיוכל להינצל מפני מי המבול, ומזה נוכל ללמוד שחייב כל אחד לעשות לו תיבה שתהיה לו מחסה להינצל מכל מיני מים זדונים ומכל מיני פגעים רעים שיש בסביבתו, ומפיתויים הגורמים להתחברות לעמים אחרים עד כדי אבדן זהות יהודית.
וכך כתב הרמב"ם (פרק ו מהלכות דעות ה"א) דרך ברייתו של אדם להיות נמשך אחר רעיו וחבריו ונוהג כמנהג אנשי מדינתו. לפיכך צריך האדם להתחבר לצדיקים ולישב אצל חכמים כדי שילמוד
ממעשיהם ויתרחק מן הרשעים ההולכים בחושך כדי שלא ילמוד ממעשיהם.
וכן אם היה במדינה שמנהגיה רעים ואין אנשיה הולכים בדרך ישרה ילך למקום שאנשיה צדיקים. ואם היו רעים וחטאים שאין מניחים אותן לישב. יצא למערות, לחוחים ולמדבריות ואל ינהיג עצמו בדרך חטאים.

מציאות עגומה שבכל מקום בעולם מספר היהודים בירידה ולצערנו המדינה היחידה בגולה שמספר היהודים עלה בה ב 20 השנים האחרונות היא גרמניה, וזאת בשל ההגירה מארצות חבר העמים ולצערנו הרב גם ישראלים לא מעטים שירדו שם לחיות, אך מלבד זה בכל יתר הארצות מספר היהודים בירידה לא בגלל הגירה משם אלא בגלל נישואי תערובת והתבוללות!
מבול והתבוללות זה מאותו שורש בלבול. וכמה זה תואם לעידן שלנו, זה קורה ממש לעיננו היום, כשהקב"ה קורא לנח בא אל התיבה אתה ובניך ואשתך ונשי בניך איתך להחיות. אם תרצה לחיות, להתקיים, לשרוד בא לארץ ישראל לא שכאן אנו מחוסנים מהתבוללות אך אין להשוות את ארץ ישראל למקומות אחרים בעולם!
ולכן אומר הקב"ה לנח זה לא מספיק שרק אתה תבוא אל התיבה דהיינו הדור המבוגר, אלא בא אתה ובניך! ולא רק אתה ובניך אלא גם בנותיך וכו', וכל זאת בשביל להחיות! כדי לחיות!
הוראה זו נאמרה לנח מאה ועשרים שנה קודם בא המבול, כי ניתנה ארכה לבני אדם והיו ימיו מאה ועשרים שנה, בתקופה זו יכלו כל אנשי הדור ההוא לחזור בתשובה ולבטל את גזירת המבול. אלא שכאן בא לידי ביטוי הפער הגדול בין נח לבין אברהם אבינו ע"ה.
רש"י בלשונו הטהורה אומר יש מרבותינו הדורשים אותו לשבח ויש הדורשים לגנאי.

על הדורשים את נח לשבח אומר רש"י הקדוש וקורא אותם רבותינו ואילו הדורשים לגנאי לא מכנה אותם רש"י רבותינו אלא סתם כך ויש הדורשים, כי מי שמחפש תמיד את הצד השלילי לא נקרא אצל חז"ל בשם רב או רבותינו.
אבל מציאות היא שאת הביטוי איש צדיק תמים היה בדורותיו, ניתן לפרש לשבח ואפשר גם לגנאי כאשר אתה משוה את נח לאברהם אבינו ע"ה.
ומה מלמדת השואה זו? ההשוואה אומרת שנח היה פסיבי ואילו אברהם היה אקטיבי!
אצל אברהם כתוב קום התהלך בארץ – התהלך לפני והיה תמים, הוא מתהלך בארץ לארכה ולרחבה הלוך ונסוע הנגבה הוא קורא לה' בשם אל עולם, וכך אצל אורחיו היה מחדיר אמונה והכרה בקב"ה.
ואילו אצל נח לא מצינו מושג של הליכה! שום יוזמה מצידו ללכת לבני דורו ולהחזירם בתשובה. אלא היה ממתין שיבואו לשאול אותו על מעשיו בבניית התיבה וכו'. עומד במקומו ולא הולך כמו אברהם ממקום למקום להפיץ את רוח האמונה. וגם לא כמו שמואל הנביא שהיה יוצא במשך ששה חודשים בשנה עם אוהל על שכמו ומסובב בכפרים ובעיירות לקרוא בשם ה' וכדי להפיץ דעת אלוקים ולהביא את דבר ה' זו הלכה. משה ואהרון בכהניו ושמואל בקוראי שמו.

נח אמרו חז"ל (זוהר ח"ג טו, א.) לא פעל בהשבת דורו בתשובה כאברהם אבינו, נשמעת כאן נימת ביקורת על מי שהתורה מעידה שהיה צדיק תמים. ולחובתו אובדן כל האנושות, המבול קרוי על שמו: "מי נח". "דבגיניה אשתציאו בני עלמא", שבגללו אבדו בני העולם, משום שלא עשה די להצלתם!
ובעל ה"כתב סופר" כתב להצדיק את הצדיק. היה ביניהם הבדל: לנח היו בנים… וכשיש לו לאדם בנים – עליו להשקיע כל מעייניו בחינוכם!
ועיננו הרואות, שאמנם הצליח! "וידבר אלקים אל נח ואל בניו אתו, שארבעתם נביאים". הדור כולו נמחה, ובנים אלו הקימו עולם, היוו תשתית לאנושות החדשה!
נח היה בבחינת צדיק בפרווה שמחמם רק את עצמו, ואילו אברהם היה בבחינת תנור מפזר חום ואור.
"את האלוקים התהלך נח" הליכתו היתה שהיה מדקדק יותר בעניינים שבין אדם למקום יותר מבין אדם לחברו.
אלה תולדות נח נח.. מדוע נאמר פעמיים נח שהיה נח לאבות ונח לבנים. יש מי שנח לעבר אבל לא מוצאים שפה משותפת עם הדור הצעיר.
ויש מי שחיים עם הילדים לומדים את שפתם ועושים הכל כדי למצוא דרך ומסילות ללבבם אך מנותקים ומנוכרים מן העבר, שכחו את העבר ואינם מקיימים! "זכור ימות עולם בינו שנות דור ודור" שכחו את "שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך".

נח היה שלם גם במידה הזאת לעבר – לאבות, וגם לעתיד – לבנים. זו היתה שלמותו.
אך עם כל מעלותיו שהיה טוב לעבר ולעתיד – בן אדם למקום ובן אדם לחברו, חסרה לו אותה תכונה שהיתה נחלת אברהם אבינו, שמואל הנביא ורבים אחרים לצאת ולרדת לעם ולהפיץ את תורת ה'.

מאת: הרב דוד הכהן – גן יבנה.