וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה לֵאמֹר בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ וְעַל פְּנֵי כָל הָעָם אֶכָּבֵד וַיִּדֹּם אַהֲרֹן: (פרשת שמיני י', ג').
איתא במדרש: אָמַר משֶׁה לְאַהֲרֹן, אָחִי, בְּסִינַי נֶאֱמַר לִי שֶׁאֲנִי עָתִיד לְקַדֵּשׁ אֶת הַבַּיִת הַזֶּה, וּבְאָדָם גָּדוֹל אֲנִי מְקַדְּשׁוֹ, וְהָיִיתִי סָבוּר שֶׁמָּא אוֹ בִּי אוֹ בְּךָ הַבַּיִת הַזֶּה מִתְקַדֵּשׁ, וְעַכְשָׁיו שְׁנֵי בָנֶיךָ גְּדוֹלִים מִמֶּנִּי וּמִמְךָ. כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע אַהֲרֹן שֶׁבָּנָיו יִרְאֵי שָׁמַיִם הֵן, שָׁתַק וְקִבֵּל שָׂכָר עַל שְׁתִיקָתוֹ.
ויש להתבונן בדברי המדרש, כי הרי דרשו חז"ל על הפסוק: "אשר לא צויתי ולא דברתי ולא עלתה על לבי" (ירמיה יט, ה), זה יצחק בן אברהם, כי מעולם 'יקר בעיני ה' המותה לחסידיו', ולא ישר בעיני ה' יתברך שיקריבו בן אדם לקרבן, ואם כן ראוי לתת לב להבין מה היה צורך במיתת בני אהרן בעת חנוך המשכן, עד שה' יתברך גילה זאת מתחילה למשה בסיני?
כדי ליישב זאת נקדים משל שהביא ב'משלי יעקב'.
שר גדול בנה עיר גדולה והושיב בה אנשים סוחרים ורוכלים, ורצה להדר ולפאר את העיר בכל מיני יופי, ולהמשיך עליה נהרות ומעינות מים, ונטע בה כל עצי פרי, כרמים וזיתים וכל מיני פרחי בשם, שלא יחסר דבר ליושבי אותה עיר.
ויהי ככלותו כל מלאכתו בתקוני עיר מפוארה זו, קרא לחכמים ושאל: הלא חכמים אתם, התבוננו נא בעיר נפלאה זו שעשיתי וטיפחתי באוני והוני, היש עוד מה לעשות ולא עשיתי? כי זה כל רצוני וכל חפצי לבל יחסר בה כל דבר, וכל אשר בידי לעשות בכחי אעשה, ועתה הגידו נא לי ואשמעה.
ויענו החכמים ויאמרו: הלא רופא אין בעיר הזאת והיאך אפשר לדור בעיר שאין בה רופא? וישמח השר על עצה זו, ותכף שלח ספרים אל כל בתי הספר לרפואה לאמר, שילחו לי רופא היותר גדול הנמצא ביניכם והרבו עלי מהר ואתנה. ויכתבו אליו לאמר: הננו שולחים לך רופא חכם וגדול שאין כמוהו, שיוכל בחכמתו הגדולה לרפאות כל חולי וכל מכה, עד דכדוכה של נפש. ויכתבו לשר כי בחדש זיו יבוא הרופא לשכון כבוד בעירו המהוללה.
ויהי בהישמע הדבר בבית השר ובבית כל יושבי העיר שמחו מאד לקול השמועה, עד אשר בעת בואו של הרופא אל העיר נתאספו כל נכבדי העיר רוזניה ושריה מכל סביבות העיר, נקבצו ובאו להקביל פני הרופא הגדול שאין כמוהו, ויהי בבואו ויקדו וישתחוו לו וישמחו בו מאד.
ויהי הם שואלים ומבקשים איזה חולה להביאו לפני הרופא, ויען איש אחד ויאמר: ראשי כבד עלי, ויקחו אותו ויביאוהו לפני הרופא, ויאמרו איש אל אחיו: כמה גדולת הצלחת האיש הזה שהוא הראשון אשר יבוא לפני הרופא הגדול הזה, ובודאי יתאמץ הרופא בכל עז להשיבו לאיתנו עד מהרה למען יגדל שמו ויצא לו שם טוב בעיר.
ויהי כי הביאוהו לפניו, צוה הרופא להביאו אל ביתו, למען יוכל להשגיח עליו היטב ולתת לו רפואות הדרושות, ובזבז עליו הוצאות הרבה. והנה לא ארכו הימים והאיש החולה מת, ותהי צעקה ומהומה גדולה בעיר וכל השומע יצחק לו לרופא, ונבאש ריחו בפני כל, ויקרא השר את הרופא ויאמר לו: הגידה לי מה היה לאיש הזה, ומה הדבר שגרם למותו, הלא לא היה חולה כל כך, ואם מכתו היתה באמת אנושה היה לך להתבונן ולמנע עצמך בעסק רפואות רבות כאלה ללא שום תועלת, ואיך הקלת בכבודך כל כך, עד כי גם עלי לבי דוי?
ויען הרופא בחכמתו ויאמר לשר: דע לך ידידי כי אני בתבונות כפי עשיתי זאת, וסבותי להאיש הזה מה שהסבותי, כי אנכי ידעתי ושמעתי שקול הקריה הומה, וכולם מתפארים ואומרים, בא רופא לעיר והוא חכם גדול עד שיכול להעלות ארוכה ורפואה אל כל חלי ואל כל מכה, וגם אם חרב חדה של מוות מונחת על צוואר האדם, יחיה אותו ברב חכמתו. אם כן נקל לשער כמה סכנות יביאו האנשים על עצמם מהיום הזה והלאה, ועד כמה יפקירו את נפשם, להיות סובאי יין וזוללי בשר, ולאכל אכילה גסה ושתיה שלא כדת, ושאר מעשים המפסידים חיי האדם, בסמכם עלי שאציל את חייהם מהסכנה הנשקפת להם ואם כן יסבבו לי להיות נמנה עם הממיתים ולא עם המחיים, כי מי יודע אם לדברים כאלה תועיל הרפואה, לכן חכמתי עמדה לי לעשות זאת בעת בואי הנה, להבהיל את ההמון לאמר, אל תבטחו ברופאים, ואל תאמינו ברפואות, כי מי רופא גדול יותר מרופא זה אשר בא אלינו, ולמי כל חמדת סגולת הסמים, אבל כעת בראותם שלא יכולתי להציל ממות את החולה הזה יאמרו, כמה טרחות טרח והשתדל ברפואת האיש הזה ולא יכל לרפאתו, אם כן אין לנו אלא לשמר עצמנו מהדברים המביאים את החולאים ושומר נפשו ירחק מהם.
הנמשל הוא
אחר שנתן ה' התורה לישראל ויכונן את בית ה' לישראל להיות לו לעם, ראה שטוב להכין להם גם רופא חכם, אשר יוכל לרפאת לאיש איש נגעי לבבו, חטאיו ואשמיו, והכין להם גם בית רפואה אל מחלת החטאים. וכאשר נשלמה מלאכת הבית, וימלא יד הרופא לכהן לשרת בקודש, ותקהל כל העדה בשמחה על הרופא היקר הזה ועל הסמים היקרים, עד כי היה להם מקום לחשוב ולומר כי מהיום אין צורך עוד אל האדם להיזהר בעצמו כל כך, כי גם אם יקרה לו מקרה מחלה הלא הרופא ירפא הכל, כאותם שאמר עליהם הנביא: "אל תבטחו לכם אל דברי השקר לאמר היכל ה' היכל ה' היכל ה' המה" (ירמיה ז' ד'), ויהי נקל בעיניהם מלהיזהר בשמירת נפשם. ולהוציא הדבר הזה מלב ההמון, שלא יבטחו ברופא ולא ברפואות שלו, ולא תהיה חטאת החטאים גדולה, לכן סיבב לנדב ואביהוא שהיו חביבין מאד בעיני אלהים ואדם אשר ביום החינוך עצמו נפגעו בעבור דבר קטן, ומדת הדין לא נשא פני אהרן אביהם, ולא בית המקדש שיגן, לכן אמר ה': "בקרבי אקדש" (ויקרא י, ג').
ונמתיק הדבר עוד על דרך משל
משל לשני אחים שהיו דרים בעיר אחת, אחד היה עשיר ולו נחלה גדולה והיד מתפרנס ברווח כדרך העשירים, ואילו השני היה עני, והיה לו בית קטן והוציא פרנסתו בדוחק. לימים נשרף בית העני ולא נשאר ממנו כי אם אוד מוצל מאש, והיה כל עובר עליו ישתומם על רוע מזלו לאמר, במה יתפרנס העני הזה מעתה?! ובעבור זה היו מרחמים עליו ועל עוניו ומרודו, עד כי כל עובר היה נותן לו איש איש אשר נדבה רוחו, עד כי קבץ הון רב.
לימים, אמר לו אחיו העשיר: בנה לך בית כמוני ותתפרנס ממנו ברווח, ויאמר לו אחיו: חלילה לי מעשות דבר כזה כי ה' נתן לי רחמים וחנינה אצל כל עובר ושב, כשרואים חורבן ביתי נותן לי כל אחד ואחד כאשר נדבה רוחו אותו, ומזה אני מרויח יותר ממה שתשיג ידך הכנסה מהבית הגדול שלך העומד קיים.
וזה שהשיב משה לאהרן: עכשיו אני רואה שהמה גדולים ממני וממך, כי עתה אחר שקרה להם כזאת, גדולים הם ממני וממך, כי אחר אשר קרה להם כזאת, כמה גדולים הם עתה בזכות היראה והאימה והפחד אשר הפילו על כל ישראל, וכמה גדול זכותם במה שהם מזכים את כל ישראל בזכירת המקרה אשר קרה אותם, וזהו "נורא אלהים ממקדשיך" (תהלים סח, לו'). ודרשו אל תקרי ממקדשיך אלא "ממקודשיך".
מאת: הרב דוד הכהן – גן יבנה.
