וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוב וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר: (ויקרא כו. מב)
מי אתה
כתב הגאון רבי רפאל חיים דמרי זצ"ל מתוניסיה: המשילו משל, למה הדבר דומה, להדיוט נבער מדעת, שבא לבית גאון אחד. התרברב והתגאה ביחוסו, בן אחר בן לגאוני עולם וקדושי ארץ, נין ונכד לארזי הלבנון אדירי התורה.
כבדו הגאון והחל לפלפל עמו בחידושי תורתם של הגאונים שהזכיר, אבותיו ואבות אבותיו, והוא כאלם לא יפתח פיו, אינו מבין דבר וחצי דבר, לא ידע מה קאמרי רבנן.
נענה הגאון ואמר לו: "רואה אני, שאין כבודו בקי בתורה, ישמע נא סיפור
נאה". נצצו עיני האורח. לסיפור הריהו מוכן ומזומן.
סח הגאון: "מעשה בשר אחד, שהיה לו כלב נאמן. רץ בעקבות סוסו ומהר לעזר לו בצידו. כשכש לו בזנבו וסר למרותו. עברו שנים, הכלב הזדקן, ותש כחו. היה רובץ בפינת הטרקלין, נושם בכבדות ומגיר רירו. חס עליו אדוניו מלהמיתו, כי זכר לו חסד נעוריו. אך להחזיקו בביתו, שוב לא רצה. בקש לשלחו ליער, אך חשש פן יהיה טרף לחיות. מה עשה? חשב ומצא עצה. תפר לו כמין גלימה משונה רעמה של אריה ופרווה של נמר, עם כרעים של זאב ואליה של דב. כסות זו, חשב, תרתיע את החיות.
אותה שעה התכנסו כל החיות בקרחת היער, והיה האריה יושב ודורש. לפתע עבר בקהל רחש לחש. נשמטו החיות אחת אחת, והוא נותר לבדו.
פנה האריה לשועל היושב לימינו ולחש לו: "מה זה ארע?"
השיב השועל בלחישה : "איני יודע, אלך ואברר".
חמק השועל וחזר מיד: "מלכי", לחש בבעתה, "הכל אומרים שמלך חדש הגיע, איום ונורא. הכל הולכים להשתחוות לרגליו. ויתכן, הוסיף השועל, "שגם אתה תאלץ לקבל את מרותו".
חרד הארי ואמר: "לך וברר זאת, אם גזרה היא – אקבל!"
השתופף השועל ונעלם בין עצי היער. ישב הארי והמתין לשובו.
הלך השועל עד שהגיע לפאתי היער, ופלס לו דרך בהמון החיות המתגודדות בהערצה. במרכז רבץ לו בעל חיים – עין לא ראתה! רעמת אריה לו, ופרוות נמר. כרעי זאב ואליית דב!
התקרב השועל, השתחווה במורא ואמר: "שלום עליכם, מי הוא מר?"
נבוך האורח. יצור זה הוא הראשון השואלו לזהותו! זקף רעמתו והכריז: "סב סבי היה ארי!"
"אכן", התפעל השועל, "ומיהו מר?"
קִמֵּר האורח את גבו ואמר: "אב סבי היה נמר!"
קד השועל וחזר: "ומיהו מר?"
נענע ירכותיו ונהם : "סבי עליו השלום היה דב כביר!"
"ומיהו מר", שאל השועל.
נעמד הלה על רגליו והצהיר: "אבי זכרונו לברכה היה זאב ערבות!"
"אבל מר, מי הוא?" לא הרפה השועל.
רבץ הזר ואמר: "אני? כלב אני"…
"רק זאת בקשתי לדעת", אמר השועל, ורץ לבשר לארי שאין נשקפת לו כל סכנה…
והנמשל, מובן. אימתי יכולים אנו להזכיר זכות אבות – כאשר הולכים אנו בדרכם ועושים כמעשיהם. אבל אם מתהדרים אנו באדרתם, ושונים מהם במהותנו – משימים אנו עצמנו ללעג ולקלס… (דברי חיים).
מאת: הרב דוד הכהן – גן יבנה.
