וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַבְּרָכוֹת הָאֵלֶּה וְהִשִּׂיגֻךָ כִּי תִשְׁמַע בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ: (פרשת כי תבוא כח. ב).
פעמים רבות שאדם בורח מפני דבר שאינו יודע שלטובתו הוא. והוא בורח ממנו כי אינו יודע ואינו רואה את הטובה העשויה לצמוח לו ממנה, לפיכך אמרה תורה "והשיגוך" הברכות ירדפו אחריך וישיגוך אף אם תברח מפניהם, כמאמר דוד המלך ע"ה "אך טוב וחסד ירדפוני".. הטוב והחסד ירדפוני גם כאשר לא אדע שהם טוב וחסד ואברח מהם.
וכך מובטחים אנו בפרשתנו בברכות רבות ומופלאות, באם נשמור את המצוות: "ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך, כי תשמע בקול ה' אלקיך". והקשה רבינו יוסף חיים זצ"ל, ה"בן איש חי", מה פשר ההבטחה: "והשיגוך" – מאחר שהובטחנו שהברכות תבואנה, ודאי שישיגונו?
ותירץ בסיפור מעשה שהיה:
אישה ביקשה מבעלה שיקנה דג למאכל. לא נלהב הבעל לרעיון, אך לאחר הפצרות רבות ניאות. אותו יום הביאו לשוק דגים רבים, ומחירם ירד פלאים. הלך וביקש לקנות דג משובח בטעמו, "ביני" שמו. אמר לו המוכר: באותו מחיר יכול אתה לקנות דג ענק" – אך דא עקא, הדג הענק היה מסוג גרוע ונחות, "גטאן" שמו, וטעמו כעקיצת עקרב. מובן שהאיש סירב.
אמר המוכר: "אמכור לך בחצי המחיר", וסירב.
כשירד המחיר לרבע, עלה בלבו רעיון. שילם את הפרוטות האחדות ונשא את הדג לביתו. ומה היה הרעיון? בהיחבא חמק למטבח ומיהר לבתר את הדג לנתחים קטנים. כך שאשתו לא תדע מאיזה זן קנה, וגם אם תזהה את הדג לא תוכל להורות לו להחזירו לחנות, כי כבר נותח לנתחים…
כיון שקרעו, מצא בקרבו פנינה ענקית, זוהרת. שטף את הפנינה ומיהר לסוחר באבנים טובות. התפעל הסוחר ונקב בהון רב תמורתה. משנשאל כיצד הגיעה לידו, סיפר את כל המעשה.
התפעל הסוחר ואמר: "כך בא גם עושרי אבי עבד עד כלות כוחותיו. כל ההפצרות שיצא לחופשה, נידחו בתוקף: חייב הוא לעמול, להרוויח לחמו. עבד ועבד, עד שהתמוטט. בעל כורחו פנה אל הרופא, שהורהו לשאוף אויר ים. היה שטח על שפת הים, שהשכירו בו אוהלים לנופשים. שכר אבי אוהל, והואיל ועונת החופשה טרם החלה יכול היה לנטות אוהלו בכל מקום. תקעו במקום אחד וחזר בו, תקעו במקום אחר ולא מצא חן בעיניו. תקע היתד במקום שלישי והנה נכנסה בנקל – ונתקעה בברזל. חפר, והוציא תיבה מלאה באבנים טובות, אוצר שהוטמן שם לפני שנים רבות…
הבט וראה לכמה הפצרות הוצרכת כדי לקנות את הדג – ולכמה הפצרות הוצרך אבי כדי לצאת לאותה חופשה!"
ואמר רבינו ה"בן איש חי": זהו שנאמר "ובאו עליך כל הברכות האלה", וגם אם תבקש להתחמק מהן – "והשיגוך", בעל כרחך!
מסופר על פלוני, קבצן העיירה, שדאבה נפשו על שפל מצבו: התגורר בביקתה דלה, בקושי השיג למאכלו. והצורב מכל: הזילזול שזילזלו בו. כל אחד הירשה לעצמו לשלחו בכל שליחות תמורת כמה פרוטות, אף להעירו באישון ליל. חשב בדעתו, איך יוכל להיחלץ מעֹניו? אגר פרוטה לפרוטה ורכש כרטיס הגרלה. לפחות יחלום על עושר רב.
לעת ערב הגיעו תוצאות ההגרלה בטלגרף. המוכר עיין בהם, הישווה עם המספרים שברשימתו, ונוכח שהקבצן דנן זכה בפרס הגדול! נרעש מיהר לביקתה בירכתי העיירה, והנה היא חשוכה. הקבצן עלה על יצועו מבלי לדעת על עושרו ואושרו. נקש המוכר בדלתו והעירו. נפעם בישר לו על זכייתו: "הפכת לעשיר המחוז!"
נתן בו הקבצן מבט חודר, ואמר: "כל אחד מרשה לעצמו להתעלל בי, להעירני כחפצו – מילא, איני אלא קבצן עלוב… אבל אתה, שידעת שאני גביר אדיר, איך העזת להעירני משנתי!"…
"והשיגוך"…
מאת: הרב דוד הכהן – גן יבנה.
