שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת כָּל זָכָר לְגֻלְגְּלֹתָם: ( במדבר א. ב').
יש לדקדק מדוע נכתבה תיבת "כל", והיה אפשר לכתוב "שאו את ראש עדת בני ישראל", וכבר יודעים אנו שהמצוה היא על כולם? ועוד, מה ההדגשה "לבית אבותם"?
ונראה לבאר, כי הנה ידוע שצריך כל אדם ליזהר שלא ידבר חובה וקטגוריה על ישראל לפני הקדוש ברוך הוא אפילו על הרשעים שבהם. ואף על פי שהחכם חייב להוכיח את רשעי ישראל, ולהראות להם את גנותם וכסלותם, ורשאי לדבר אתם קשות כדי להחזירם בתשובה, עם כל זה לפני הקדוש ברוך הוא לא ידבר חובה וקטרוג ולא יגנה אותם, אלא אדרבה ידבר זכות וסנגוריה עליהם.
כן מצינו אצל ישעיה הנביא, שאמר לפני הקדוש ברוך הוא: "בתוך עם טמא שפתים אנכי יושב", ונענש על זה שבא מלאך והכהו בפיו בגחלי אש, ואמר לו: "וסר עווניך וחטאתך תכופר". וכן מצינו באליהו הנביא, כשאמר קנא קנאתי וגו' כי עזבו בריתך וכו', והוכיחו הקדוש ברוך הוא על אשר דיבר חובה על ישראל לפניו.
ומעשה בעשיר גדול ועצום שהיה שר נכבד מאד בעיני המלכים ואוכל ושותה עמהם. פעם אחת הזמין מלך אחד לארמונו שלשה מלכים לאכול ולשתות שם, וכן הזמין עמהם גם את היהודי העשיר. והנה היהודי העשיר רכב במרכבה המפוארת שלו לבוא אל ארמון המלך, ובאמצע הדרך היה מקום גבוה ושם עמדו קרוב לחמישים ילדים קטנים. וכשהגיעה המרכבה של העשיר ליד הילדים, היו הילדים מכים כף על כף וקוראים "יהודי, יהודי" כמה וכמה פעמים, וכשנתקרבה המרכבה לידם העמיד אותה, ונתן למשרת שלו אלף דינרי זהב כדי שישליך אותם לפני הילדים.
כשהגיע העשיר לארמון המלך וישב ליד השלחן, קם אחד המלכים שהוא אמר לילדים לקרוא "יהודי, יהודי" כדי לבזותו, ואמר לעשיר בתמהון, הנה שמעתי שהילדים ביזו אותך… אמר לו העשיר: אדרבה הם עשו לי כבוד ונחת רוח… ואסביר לך את דברי על פי מעשה שקרה לפני כמה שנים.
עשיר גדול אחד הוריש לבנו עושר גדול, ובין הנכסים הוריש לו מרגלית אחת יקרה מאד, אשר אין בה שום מום ויצא שמה בכל העולם. והנה הבן איבד ובזבז את נכסי אביו ולא נשאר לו אלא המרגלית ההיא. הלך הוא אל הבנק ולוה חמישים אלף זהובים ונתן את המרגלית בתורת משכון, ולאחר זמן לוה עוד חמישים אלף זהובים ושוב לוה, עד שלוה סך של מאתיים אלף זהובים, ואז סירבו בבנק להלוות לו עוד סכום של כסף, ונשאר ריקם בבית ובחוץ.
והנה ניגש אליו מתווך אחד וייעץ לו למכור את המרגלית לבנק בחמש מאות אלף זהובים ואז יהיה לך עודף ותוכל להנות מהכסף. אמר לו אותו אדם, לעולם לא אעשה דבר כזה למכור את המרגלית, כיון שעתה שהמרגלית מונחת בבנק בתור פקדון, היא נקראת על שמי בפי העולם ואני מתכבד בה, אבל אם אמכור אותה הלך השם של כבוד המרגלית ממני, לכן עדיף לי לחיות בצמצום, בתקוה שביום מן הימים יעזרני השם לפרוע את החוב ולקבל בחזרה את המרגלית.
והמשיך אותו עשיר ואמר, כן הדבר אצלי שאני יודע בעצמי שאני מזרע היהודים, ועתה שנתערבתי עם הגויים ואינני מקיים מצוות, בכל שעה שאני מתבונן בזה יש לי צער ויגון בלבבי, כי פוחד אני פן סר מעלי שם "יהודי" שהוא יקר מאד, אבל היום שהילדים צעקו לי "יהודי, יהודי" שמחתי מאד, כי נוכחתי לדעת שאותו שם של "יהודי" לא סר ממני ועדיין שם יהודי נקרא עלי, לכן שמחתי על כך והשלכתי להם אלף זהובים.
נמצינו למדים שגם אם יש אנשים שהתדרדרו ועזבו את התורה והמצוות עם כל זה אינם רוצים להסיר מעליהם שם יהודי, ואין פושטים מעליהם כבוד היהדות, ויש עדים שמעידים על כך, האחד שעושים ברית מילה לילדיהם, ובכך נבדלים מבעלי דת אחרת, והשני שלא נושאים נשים נכריות כי אם ישאו נשים נכריות נפסק חבל היהדות מזרעם, ובזה השבח נשתבחו עם ישראל בנבואת בלעם, באומרו "הן עם לבדד ישכון ובשיים לא יתחשב".
מאת: הרב דוד הכהן – גן יבנה.
