לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי יְהוָה וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים: (פרשת וארא ו. ו').
הבטחת הקב"ה להוציא את עם ישראל ממצרים הולכת ומתגשמת קורמת עור וגידים ובאה לידי ביטוי בארבע לשונות של גאולה, והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים והצלתי אתכם מעבודתם, וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדולים ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלוקים.
ולכשנתבונן: "ולקחתי אתכם לי לעם" זו היתה הפסגה, מתן תורה. לפני כן: "וגאלתי אתכם בזרוע נטויה" זו היציאה עצמה ממצרים. ולפני כן: "והצלתי אתכם מעבודתם" זה שאמרו חז"ל (ראש השנה יא.) שעוד בראש השנה פסקה עבודה מאבותינו במצרים. אם כן, מהו שנאמר בתחילה "והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים", איזה שלב זה בא לבטא בגאולה?
ברם, כך שנו רבותינו: "והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים" הוא שלב ההתחלה, שלב של התנערות. עד אז היתה השלמה עם המצב, היתה אדישות, סובלנות מדוכדכת, סבלנות מיואשת. בדומה למצבנו כיום, כאותו חולה שכל מאוויו לשפר את תנוחת שכיבתו ותו לא. כך לא נגאלים. התנאי הראשון והבסיסי הוא הרצון להיגאל, להכיר בנחיצות השינוי והגאולה, להתנער מהאדישות, ולצאת מהשאננות.
וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי אֲנִי יְהוָה בִּנְטֹתִי אֶת יָדִי עַל מִצְרָיִם וְהוֹצֵאתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִתּוֹכָם: (שמות ז. ה').
רבינו יוסף חיים זצ"ל כתב, התיבה "מצרים" מתחילה במ"ם פתוחה וסופה מ"ם סתומה. שנכנסו למצרים זה בנקל, אבל לצאת מתוכה אי אפשר, כי המצרים כבשום לעבדים, וסגרו חומותיה במשמרות ובכשפים, עד כדי שאפילו עבד בודד לא יכול היה לצאת משם, על אחת כמה עם שלם. וזה שאמר ה' יתברך: "והוצאתי את בני ישראל מתוכם", נוטריקון מתוך מ"ם סתומה, שהקדוש ברוך הוא שבר מוטות עולנו והוציאנו קוממיות.
מאת: הרב דוד הכהן – גן יבנה.
