וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר: (במדבר א. א').
ובמדרש רבא סדר במדבר (פרשה ז'): וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי, אֶלָּא כָּל מִי שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה עַצְמוֹ כַּמִּדְבָּר, הֶפְקֵר, אֵינוֹ יָכוֹל לִקְנוֹת אֶת הַחָכְמָה וְהַתּוֹרָה, לְכָךְ נֶאֱמַר: בְּמִדְבַּר סִינָי.
עובדת נתינת התורה במדבר מתקשרת עם דברי חז"ל בדבר נתינת התורה לאוכלי המן דווקא, אשר אינם מבקשים מותרות אלא רק את הנצרך והנדרש כדי להחיות את נפשם. וכמאמר חז"ל: "כך היא דרכה של תורה פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה וכו'". תנאי יסודי לזכות בתורה הוא התנזרות מחיי מותרות!
משל לנער בן עשירים שביקשו קרוביו להשיאו בת עשירים, ראה הנער שהיא טיפשה וסכלה, מיאן לשאתה וברח מפני לחצם של הקרובים לעיר אחרת. שם שמע על בת עניים, חכמה ומוכשרת ומחוננת בכל המעלות.
הלך אצל אביה ואמר לו: הניחני לדבר עם ביתך ואם תמצא חן בעיני אקחנה ואעשירנה עושר רב.
הסכים האב. נפגשו השניים והבת מצאה חן בעיניו, במראה ובחן בחכמה ובפיקחות.
אמר לאביה: תן לי את בתך לאשה, ולא יחסר לה מאומה. ואף אתה תבוא עמנו ונכלכל את שיבתך בכבוד.
אמר לו האב: חדל לך מדבריך, כי קרוביך לא יסכימו שתישא בת עניים ותביאני אל טירתך.
הכריז הנער: אם כן מסכים אני לנטוש את כל עושרי וכבודי, ולהתגורר עמכם בבקתתכם.
אמר לו האב: הבה נראה אם הינך מוכן לכך באמת ובתמים. הפשט את בגדי העשירים שעליך, ולבש בגדים פשוטים כמונו ותסתפק במאכלנו.
מהר הנער לעשות כדבריו, וישב עם האב שבוע ימים, שוחח עמו האב ומצאוהו מלא וגדוש בחכמה ומושלם במידות.
אמר לו, הואיל ובחרת להיות עמנו, ולהימנות עם משפחתנו קח מפתח זה, ופתח את התיבה הנמצאת בקצה החדר. ניגש הנער אל התיבה ומצאה גדושה ביהלומים. אמר לו האב, כל אלה שלך הם, קח הכל ושא את בתי לאשה.
עשיר מופלג אני וכל עושרי שמור לבתי היחידה, אבל לא רציתי לגלות זאת, שמא ירצו בה בגלל עושרה, אבל אתה שרצית בה בגלל מעלותיה והיית מוכן לחיות חיי עוני למענה, ראוי אתה לשאתה לאשה.
הנמשל הוא כדברי רבי מנחם מנדל מקוצק: רק אדם המשים עצמו כמדבר, שמח בחלקו ואינו דורש לעצמו דבר מן הזולת, ראוי שתשרה עליו שכינה, וזכאי להתבשם באור התורה, ודומה למי שמתהלך במדבר יחידי שצריך להישען על כוחות עצמו ואונו יכול להסתמך על עזרת אחרים. כך צריך הלומד תורה, לעמול בכל כוחו ומאודו, כדי לעמוד על כל סודותיה חשבונותיה, ואפילו מי שעמל בתורה יומם ולילה עליו לחוש בכל עת שעדיין לא נגע ממש בתורה, כמדבר הזה שלא נגעה בו יד אדם, לא נוצל לא נעבד ולא נזרע. ע"כ
מאת: הרב דוד הכהן – גן יבנה.