ברכת המזון מדאורייתא
ברכת המזון ברכתה מהתורה כמו שנאמר "ואכלת ושבעת וברכת". ושיעור זה נאמר דווקא שאכל שיעור שביעה, אבל מדרבנן חייב לברך ברכת המזון כבר משיעור כזית, כמו שכתב השולחן ערוך (סימן קפ"ד הלכה ו') "שיעור אכילה לברך עליה ברכת המזון בכזית".
ושיעור שביעה כתב המשנה ברורה (שם סימן קטן כ"ב) שאינו שווה בכל אדם, אלא כל אחד יודע שביעתו, ואם דרכו תמיד לאכול כדי מחיתו לבד, גם זה נחשב שביעה.
אדם שיש לו ספק אם ברך ברכת המזון או לא, כתב השולחן ערוך (סימן קפ"ד הלכה ד') "אכל ואינו יודע אם ברך ברכת המזון אם לאו, צריך לברך מספק מפני שהיא מן התורה".
המשנה ברורה (שם סימן קטן ט"ו) כותב ודווקא שאכל שיעור כדי שביעה שאז חייב לברך מהתורה, אבל אם לא אכל שיעור כדי שביעה חייב רק מדרבנן, ובזה אם ספק לו אינו חוזר ומברך, ומכל מקום ראוי לירא שמים בהסתפק אם ברך או לא, אפילו שלא אכל אלא כזית, שייטול ידיו ויברך המוציא ויאכל כזית ויברך ברכת המזון.
המברך שהוא צמא לשתות, כתב הרמ"א (סימן קצ"ז הלכה ד') "יש אומרים שאינו חייב לברך מדאורייתא אם לא שתה והוא תאב לשתות, וטוב להיזהר לכתחילה אם מקצתן שתו ומקצתן לא שתו, שיברך מי ששתה".
מבואר, המברך שהוא צמא אינו חייב בברכת המזון מהתורה, ולכן חייב לחזור ולברך כדי לצאת ידי חיוב דאורייתא, וכך כתב החזון איש (סימן כ"ח סימן קטן ב') שחייב לחזור ולברך.
מעלת ברכת המזון
הילקוט יוסף (סימן קפ"ה הלכה א') מביא כל הזהיר בברכת המזון מזונותיו מצויות לו כל ימיו בכבוד, ונכון לברך היכא דאפשר מתוך הכתב ולא בעל פה, ויכיון פירוש התיבות בעת הברכה.
חיוב נשים בברכת המזון
השולחן ערוך (סימן קפ"ו הלכה א') כותב "נשים חיבות בברכת המזון, וספק הוא אם הן חיבות מדאורייתא ומוציאות את האנשים, או אם אינן חיבות אלא מדרבנן ואינן מוציאות אלא למי שאין חיובו אלא מדרבנן".
מבואר שנשים חיבות לברך ברכת המזון, רק יש ספק האם הם חייבות מהתורה לפי שהיא מצוות עשה שאין הזמן גרמא, שנשים חיבות, או שהם חייבות מדרבנן כיון שכתוב "על הארץ הטובה" ונשים אין להן חלק בארץ, ועוד, לפי שאומרים בברכת המזון "ועל בריתך ועל תורתך" וכיון שנשים אינם שייכות לא בברית ולא בתורה לכן חיבות רק מדרבנן.
המשנה ברורה מביא את שיטת הטור והרמב"ם להלכה, שמפני שהוא ספק אנו נוקטים שאין מוציאות את האחרים שאכלו כדי שביעה וחייבים בברכת המזון מהתורה.
וכן כתב הילקוט יוסף (סימן קפ"ו הלכה א') נשים חייבות בברכת המזון, ויש ספק אם חייבות בברכת המזון מן התורה או מדרבנן, ולכן אם בעלה או בנה חולים, ואכלו ושבעו, ואינם יכולים לברך ברכת המזון בעצמם, אינה יכולה להוציא אותם ידי חובה, ורק באופן שאכלו כזית, שאין חיובם לברך ברכת המזון אלא מדרבנן, בזה יכולה האישה שאכלה ושבעה להוציא אותם ידי חובה.
אישה שאכלה כדי שביעה וספק לה אם ברכה ברכת המזון, חולקים בזה שיטת השער אפרים שחייבת לחזור ולברך, מאידך בברכי יוסף ועוד אחרונים כתבו שאינה צריכה לחזור ולברך.
המשנה ברורה (שם סימן קטן ג') כותב מכל מקום נראה שהרוצה לסמוך על דעת השער אפרים שאישה צריכה לחזור ולברך אין למחות בידו.
וכן כתב הגאון ר' שלמה זלמן אוירעבך בספר ותן ברכה מדור תשובות (עמוד י"ג) שכדאי לה שתברך, כדי שלא תהא ברכת המזון קלה בעיניה, ולא תבאנה הנשים לידי קלקול שיסברו שאינן חייבות לברך.
מאידך האור לציון (חלק ב' פרק י"ג הלכה ה') כותב אף שאיש שאינו זוכר אם בירך ברכת המזון צריך לחזור ולברך, מכל מקום אישה שמסופקת אם בירכה ברכת המזון לא תחזור לברך.
והרוצה לצאת מן הספק, כתב הכף החיים (סימן קפ"ד סימן קטן כ"ה) שתאכל עוד כזית פת ותברך ברכת המזון ותכוון לפטור גם את האכילה הקודמת, או שתשמע ברכת המזון מאחר ותכוון לצאת ידי חובה.
הילקוט יוסף (שם) מביא עוד פתרון טוב שתהרהר ברכת המזון בלבה [מתוך הסידור], הואיל ולדעת הרמב"ם והסמ"ג הרהור כדיבור דמי, ואיסור ברכה לבטלה אינו אלא כשמוציא בשפתיו.
נשים שאינם טהורות חייבות לברך ברכת המזון, שאין דברי תורה מקבלים טומאה, ועל מנהלות בית הספר לבנות להסביר ולתלמידות מבני עדות המזרח והספרדים שהן חייבות בברכת המזון ובשאר ברכות גם בימי ראייתן.
חיוב קטן בברכת המזון
השולחן ערוך (שם הלכה ב') כותב "קטן חייב מדרבנן כדי לחנכו, וההיא דבן מברך לאביו, כשלא אכל האב כדי שביעה שאינו חייב אלא מדרבנן".
מבואר שכל החיוב של קטן בברכת המזון הוא רק מדרבנן, כדי לחנכו במצוות, ויכול להוציא את אביו רק בתנאי שאכל שיעור דרבנן כזית ולא שיעור שביעה, אבל אכל שיעור שביעה אין לו להוציא את אביו ידי חובה.
ואם הקטן עצמו לא אכל שיעור כדי שביעה, כתב המשנה ברורה דהוי אצלו תרי דרבנן, אם מוציא לאביו, יש דעות בין הפוסקים, ויש להחמיר.
המשנה ברורה מביא כתבו האחרונים שקטן לא מוציא את האישה שמא היא חייבת מדאורייתא.
דין הרהר בלבו בברכת המזון
השולחן ערוך (סימן קפ"ה הלכה ב') "צריך שישמיע לאזניו מה שמוציא בשפתיו, ואם לא השמיע לאזניו יצא, ובלבד שיוציא בשפתיו".
המשנה ברורה מביא אבל אם הרהר בלבו לא יצא, מבואר שיש דין בברכת המזון שישמיע לאזנו, והרהור לבד לא מועיל.
ואם מחמת חולי או אונס אחר ברך ברכת המזון יצא, והכוונה בזה, אלא רוצה לומר על כל פנים בשעה שאינו יכול לברך יהרהר בלבו, והקדוש ברוך הוא יקבע לו שכר עבור זה, אבל בעצם אינו יוצא.
מוסיף המשנה ברורה, ועל כן כשנסתלק האונס, אם עדין לא התעכל המזון יברך שוב ברכת המזון.
מאידך חולק הילקוט יוסף (שם הלכה ד') אם היה אנוס בחליו והרהר כל ברכת המזון בלבו, ועבר האונס, אינו חוזר לברך ברכת המזון, שמא הלכה כדעת הרמב"ם והריא"ז דהרהור כדיבור דמי, וכבר יצא ידי חובה.
והנמצא במקום מטונף לגמרי, לא יהרהר את נוסח הברכה בליבו, רק יחשוב בלבו שמחיוב לעשות כן ואינו יכול לקיים הדבר, ויצטער על זה, וה' יראה ללבב לתן לו שכר המחשבה כיון שהוא אנוס.
דין שיכור בברכת המזון
שיכור ששתה הרבה יין וכדומה והגיע לרמה כזו שאינו יכול לדבר כראוי האם מותר לו לברך, השולחן ערוך (סימן קפ"ה הלכה ד') כתב "אפילו נשתכר כל כך עד שאינו יכול לדבר כראוי יכול לברך ברכת המזון".
מבאר המשנה ברורה (שם) כמו שכתוב "ואכלת ושבעת וברכת", ואפילו מדומם פירוש שאינו יכול לדבר כראוי, שמצוי כמה פעמים שאחר שביעה האדם עומד שיכור, ואפילו הכי חייבה אותו התורה לברך.
מכל מקום אם הוא שיכור ברמה שאינו יכול לדבר לפני מלך, הסתפק השולחן ערוך (שם הלכה ה') האם צריך לחזור ולברך בזמן שיפוג יינו, אמנם לכתחילה יש להחמיר לברך קודם לכן כדי לא להיכנס לספקות.
אבל בשיכור גמור דהיינו שיכור כלוט, בזה לפי כל השיטות פטור מן המצוות, וחייב לחזור ולברך עוד פעם ברכת המזון.
דיוקים בנוסח המעכב בברכת המזון
השולחן ערוך (סימן קפ"ז הלכה ג') כותב "אם לא הזכיר בברכת הארץ ברית ותורה, אפילו אם לא חיסר אלא אחד מהם מחזרים אותו".
הילקוט יוסף (שם הלכה ח') כותב המברך ברכת המזון ודילג אמירת ברית ותורה, מאחר ויש אומרים שאין הזכרתם בברכת המזון לעיכובא, ואין זה אלא מדרבנן, לפיכך אינו חוזר לברך ברכת המזון, דספק ברכות להקל.
הרמ"א (שם) כותב "ונשים ועבדים לא יאמרו ברית ותורה, דנשים לאו בני ברית נינהו ועבדים לאו בני ברית נינהו".
המשנה ברורה כתב ומכל מקום בימינו נהגו הנשים לומר גם כן "על בריתך שחתמת בבשרנו ועל תורתך שלמדתנו", והכוונה על ברית הזכרים שחתמת בבשרנו, וכן תורתך שלמדת אותנו על לימוד הזכרים, שבזכות התורה והברית נחלו ישראל את הארץ, ועוד שגם הנשים צריכות ללמוד מצוות שלהן לידע היאך לעשות אותם.
אם לא אמר בבונה ירושלים מלכות בית דוד מחזירים אותו.
