האם מניחים תפילין בשבת והאם מותר לטלטלן
מצוות תפילין איננה נוהגת בשבת וביו"ט (מנחות לו. ערובין צו: ונפסק בשו"ע). לכן מי שיניח תפילין בשבת וכוונתו לשם מצווה, יעבור על איסור 'בל תוסיף' (מג"א בשם הרשב"א), מלבד שהוא מבזה את האות של השבת (שו"ע).
נוסף על כך, יש מהפוסקים שנקטו, שכיון שאסור להניח את התפילין בשבת וביו"ט, ממילא התפילין נחשבים למוקצה ודינם ככלי שמלאכתו לאיסור (ט"ז ומג"א וכתב בדרך החיים שכן עיקר והביאו הביאור הלכה וכן נקט בילקוט יוסף. אולם הרמ"א נחלק וסובר שהם כלי שמלאכתו להיתר). ואסור לטלטלן, אא"כ מטלטלן לצורך גופם, או מקומם, כדין כל כלי שמלאכתו לאיסור.
אם מונחים בבזיון, הסכימו הפוסקים, שמותר לטלטלן כדי למנוע ביזיון (חיי אדם ומשבצות זהב). אך בחזו"א נקט, שבכה"ג יעשו בצורה המותרת, כגון שיצטרכו למקום שבו הם מונחים.
מה שהותר לצורך מניעת ביזיון הוא איסור מוקצה מדרבנן (משבצות זהב), אך אם נמצאים בביזיון מחוץ לתחום, אינו יכול לעבור על איסור תחומין לשם מניעת הביזיון. והפתרון הוא, שיניח התפילין על גופו, שע"י כך הם כדרך לבוש ואין בעיה של תחומין באופן זה (שו"ע ש"א מ"ב)
בכה"ג שמניח על גופו כדי לטלטלן מחוץ לתחום, יזהר שלא יניח לשם מצווה, כדי שלא יעבור על איסור בל תוסיף וכדי שלא יעבור על האיסור לבזות את השבת, שיש בהנחה לשם מצוה. וכתב ביד אליהו, שיכוון להניחם לשם תכשיט (והביאו השערי תשובה).
האם מניחים תפילין בשבת וביו"ט הביאור
מצוות הנחת תפילין היא מהמצוות שנקראות בתורה "אות", כמו שנאמר "והיה לך לאות על ידך" (דברים ו – ח).
ומבאר רש"י, ש'אות' הכוונה לסימן והיכר, שצריכים ישראל לשים על עצמם אות, להכיר בכך שהם מחזיקים בתורתו של הקב"ה (רש"י עירובין צו).
ביאור נוסף לכוונה באות, מבואר, שהאות נועד לעדות על כך שאנו עבדיו של מקום (אבודרהם).
בגמרא כתוב, שבשבת לא נאמרה מצוות תפילין והטעם מובא בגמרא, לדעת רבי עקיבא, כי כל מטרת התפילין הם לאות יצאו שבתות וימים טובים, שהם בעצמם אות ולא נצרכים לאות של התפילין (ערובין צו מנחות לו). ואדרבה אם מניח התפילין בשבת הוא מזלזל באות של השבת ואסור (שו"ע ודלא כהטור שאינו אוסר, הגר"א).
המקור לכך ששבת הינה 'אות', הוא מהפסוק "כי אות היא ביני" וגו' (שמות לא – יג). לגבי יום טוב, יש שתי שיטות בפוסקים מאיפה נלמד שהיו"ט נקרא 'אות', דעה אחת, שכתוב בחג הפסח 'אות' ושאר המועדים נלמדים ממנו, כי הוקשו כל המועדים בפרשת אמור (מ"ב בשם אחרונים). ובמשבצות זהב כתב, שהמקור לכך הוא מפני שמצאנו שהמועדים קרויים שבת.
בגמרא מופיע דעה נוספת, מדוע אין מצוות תפילין נוהגת בשבת ויו"ט והיא דעת ר' יוסי הגלילי, שלומדים את זה מהפסוק "ושמרת את החוקה הזאת למועדה מימים ימימה" ודורשים 'מימים' ולא כל הימים, להוציא שבתות וימים טובים, אך דעה זו לא נפסקה להלכה, כי יש לנו כלל שהלכה כר"ע מחבירו.
נחלקו הראשונים והפוסקים, מה טעם האות של שבת ויום טוב. יש שנקטו, שכיון שימים אלו אסורים במלאכה, ע"כ יש תזכורת וסימן וזה הוא האות שבהם. ויש שנקטו שהמצוות שנוהגות בהם הם הסיבה להיותם אות, כי ע"י קיום המצוות יש תזכורת לאדם לכך שמחזיק בתורתו של הקב"ה (אולם בערוך השולחן דייק מרש"י שהאות לא תלוי במצוות ובאיסור מלאכה אלא שעצם היום של שבת הוא בעצמו האות).
הנפק"מ בין שתי הדעות, לגבי הנחת תפילין בחול המועד, אם הסיבה של האות טמונה בכך שהימים אסורים במלאכה, בחוה"מ שאין איסור מלאכה נוהגת מצוות תפילין. אולם, אם סיבת האות טמונה במצוות היום, הרי בחוה"מ גם יש את המצוות, כגון סוכה ומצה או איסור אכילת חמץ (ב"י) ונמצא א"כ שבחוה"מ לא תנהג מצוות תפילין.
ולענין הלכה, השו"ע פוסק שאין מניחים תפילין בחוה"מ והוא מנהג הספרדים והאשכנזים בני ארץ ישראל (הרב טיקוצינסקי ובעל השבט הלוי). והרמ"א פוסק שמניחים תפילין בחוה"מ והוא מנהג האשכנזים בני חוץ לארץ, למעט בוילנא – עירו של הגר"א, ששם לא היו מניחים בחוה"מ, כפסק הגר"א (עדותו של הרב שך, מפי ר"מ גרוס). ויש אריכות גדולה בנושא ואין כאן מקומו.
האם מותר לטלטל תפילין בשבת ויו"ט הביאור
השיטות המרכזיות
כתב הרמ"א בשם תרומת הדשן, שתפילין דינם ככלי שמלאכתו להיתר, ומותר לטלטלן לכל צורך, אך שלא לצורך כלל אסור, כדין כל כלי שמלאכתו להיתר, בשונה מדין כתבי הקודש ואוכלין, שמותר אפילו שלא לצורך כלל (וכן הביא הב"י בשם מהר"ם חביב וכ"כ בשלטי גבורים בשם הפוסקים). והטעם ע"פ מה שכתבו בתוס' (ביצה טו.), שאין איסור בהנחתן (בית יוסף).
והקשו עליו הט"ז והמג"א, הרי השו"ע פסק כדעת הזוה"ק, שאסור להניח תפילין בשבת וביו"ט, מטעם שמזלזל בשבת וא"כ צריך להיות שיהיו התפילין מוקצה וכדין כלי שמלאכתו לאיסור? יצויין שדברי הזוהר נאמרו לעניין הנחת תפילין בחוה"מ וכ"ש לשבת.
וע"כ פסק המג"א, שתפילין הינם מוקצה וכדין כלי שמלאכתו לאיסור ואסור לטלטלן, אא"כ מטלטלן לצורך גופן או מקומן (ובבאור הלכה הביא מהדרך החיים והברכי יוסף, להחמיר כדעת הט"ז והמג"א וכן נקט בילקוט יוסף שיש להחמיר).
מדוע לאוסרים אינם נחשבים כמוקצה מחמת חיסרון כיס
האחרונים נתקשו, מדוע נחשבים התפילין ככלי שמלאכתו לאיסור והלא לכאורה היה צריך להיות דינם כמוקצה מחמת חיסרון כיס?
תי' התוספות שבת, שהקלו באיסורו כשם שהקלו בכתבי הקודש וכשם שהורידו את כתבי הקודש בדרגה אחת והתירו אף טלטול שלא לצורך כלל, ה"ה לתפילין, הקלו שיהיו נחשבים כמלאכתו לאיסור ויהיה מותר לטלטלן לצורך גופן או מקומן.
תי' רש"ז אויערבך, שכיון שיש להם שימושים נוספים של היתר, א"כ אינם מוקצים גמורים לענין שיחשב מוקצה מחמת חסרון כיס. וצ"ב.
מדוע לשיטות שהתירו טלטולם אינם נחשבים ככלי שמלאכתו לאיסור
בבאור הלכה מביא לדעת הגר"א, שגם לדעות שאסור להניח תפילין, להניחם שלא לשם מצווה יהיה מותר ואינם נחשבים כמוקצה
והאחרונים הקשו, שהרי אם עיקר השימוש שבכלי שמלאכתו לאיסור הוא לאיסור א"כ זה נחשב לכלי שמלאכתו לאיסור כי הולכים בזה אחר עיקר שימושו כפי שפסק במשנה ברורה ___ ומדוע לא יחשבו כמוקצה מחמת האיסור להניחם לשם מצווה שזה עיקר שימושו
ויש שמתרצים, שמה שמסתכלים על עיקר מלאכתו של הכלי כדי להחשיבו כלי שמלאכתו לאיסור, הוא רק באופן שיש שתי סוגי פעולות שעושים עם הכלי, אך באופן שאותה פעולה יש בה גם אופנים של היתר, אינו נחשב לכלי שמלאכתו לאיסור ובתפילין יש שימושים של היתר בהנחתם, כגון שמניחם כדי לשומרם.
ובספר תפארת זקנים תירץ, שבתפילין לא עצם הפעולה של הנחתם היא האסורה, אלא המחשבה היא הגורמת לאיסור, כי רק ע"י שחושב שמניחם לשם מצוות תפילין, הוא עובר על איסור בל תוסיף (כדברי המג"א בשם תשו' הרשב"א) ורק כך נחשב למבזה האות של שבת, ולכן אם מניחם שלא לשם מצווה, יהיה מותר (וכן תי' רש"ז אויערבך את הדעות שתפילין אינם כלי שמלאכתו לאיסור).
טלטול לצורך מניעת בזיון או גניבה
אם התפילין מונחים בביזיון, הכריעו הפוסקים להלכה, שמותר לטלטלן כדי למנוע ביזיון (מ"ב ובאור הלכה סימן ל"א, יעוי"ש וכן בילקוט יוסף ועוד הרבה פוסקים).
והטעם שאע"פ שבעלמא מחמירים כדעות שאוסרות הנחתן ולכך אוסרות גם את טלטולן מדין מוקצה, מ"מ בשביל מניעת ביזיון אין להחמיר מה עוד שהגר"א אוחז שגם לשיטות שיש איסור להניחן משום ביזיון מ"מ אינם מוקצה ויכול להניחם שלא לשם מצוה (באור הלכה)[
ובמשבצות זהב כתב שאפילו לדעת המג"א והט"ז במקום ביזיון לתפילין התירו את האיסור דרבנן של מוקצה כדי למנוע הביזיון
אולם נראה שהחזון איש החמיר אפילו במקום שיש ביזיון וע"כ פסק לאדם ששאלו שישתמשו במקום שהתפילין מונחות בו כדי שטלטול התפילין יהיה לצורך מקומו (מיהו אינו מוכרח כי יתכן שאם אין אפשרות אחרת היה מורה שמותר אפילו לטלטל שלא לצורך מקומו)
מה שהתירו משום ביזיון, הוא רק את האיסור דרבנן של מוקצה, או מטעם שלא לחשוש לדעות האוסרות, או משום שהתירו לשם כך איסור דרבנן של מוקצה, אך אם היו מונחות מחוץ לתחום, ודאי שאין לעבור על איסור תחומים בשביל למנוע ביזיון. והפתרון המופיע בשו"ע שיניח התפילין עליו שע"י כך נחשב כדרך לבוש ויכניסם לתוך התחום (סימן ש"ח ס"ד) ובכה"ג צריך להיזהר שלא יניחם לשם מצוה כדי שלא יעבור על בל תוסיף (ע"פ המג"א בשם תשובות הרשב"א) ועל ביזיון לאות של שבת וכתב בספר יד אליעזר שצריך שיכוון לשם תכשיט. ובכך ודאי שהותר.
ההבדל בין ברית מילה שמניחים תפילין לבין שבת שלא מניחים תפילין
כתב בש"ך, שנהגו שלא לחלוץ התפילין עד לאחר המילה (יו"ד סי' רס"ה סק"ד).
והקשה באליה רבה, שלפי ר"ע, מדוע מניחים התפילין בשעת המילה והרי המילה היא 'אות' ואין צריך לאות של התפילין ואדרבה הוא זלזול באות של המילה כפי שאמרנו לגבי שבת?
ותירץ האליה רבה בשם הרוקח, שהאות של מילה חלוק מהאות של תפילין ושבת, כי האות של מילה הוא על היותו יהודי והאות של התפילין ושבת הוא על החיוב במצוות.
ובפרי מגדים תירץ ע"פ הסמ"ג והאבודרהם, שהמצוות שנאמר בהם אות, הוא בשביל שישמשו כעדות לישראל על כך שהם עבדים למקום. וע"פ זה יובן שא"כ צריך שתי עדים. ותמיד, יש את העדות של המילה ואת העדות של תפילין. משא"כ בשבת, יש את העדות של המילה עם העדות של השבת. וא"כ מיושב שאדרבה בשעת המילה שנוצר האות על התינוק ראוי יותר שיהיה את שתי העדויות.
