ברכה ושמירה משולבים

ברכה ושמירה משולבים | פרשת יהדות

יְבָרֶכְךָ יְהוָה וְיִשְׁמְרֶךָ: (במדבר ו. כד')
"יברכך ה' וישמרך" – יברכך ה' בממון וישמרך מן המזיקים. (במדבר, מדרש רבה ה').
קשר הפסוקים יברכך ה' וישמרך יאר ה' פניו אליך ויחונך וכו', יובן על פי המעשה שהובא במדרש: מעשה ברבי יוסי בן קסמא שנשבו שני ילדיו מירושלים על ידי שר אחד מאדום שגזל אותם ושבאם. הלך רבי יוסי בן קסמא לעיר של אותו השר, ואמר לאותו השר: "טול מאה מנה ותן לי את שני ילדי", ולא רצה. הלך רבי יוסי והתענה והתפלל לפני הקדוש ברוך הוא להושיעו ולהשיב לו את ילדיו. שלח הקדוש ברוך הוא את מלאך מיכאל, והלקה את השר בחולי גדול בבטנו, והיה מצערו צער גדול שאי אפשר לסובלו.

אמרו לו אוהביו של השר אל השר שמא זה החולי בא לך מסיבת אותו היהודי שבא לפדות את בניו ולא רצית ליתנם לו, ושלח תיכף השר אחר רבי יוסי, כיון שנכנס רבי יוסי למקום שישב בו השר וראה פניו, נח ושקט מהכאב של אותו חולי. אמר לו השר: תן לי המאה מנה שאמרת וטול את שני הילדים.
אמר לו רבי יוסי: לא אתן מאה אלא שמונים מנה ותן לי את הילדים. כעס השר עליו ואמר לו שיצא משם, לאחר שיצא רבי יוסי חזר תיכף ומיד החולי עליו והתעלף מרוב הכאב. חזר וקרא לרבי יוסי ואמר לו תן שמונים מנה וקח את הילדים. אמר לו רבי יוסי מוכן אני לתת רק חמישים מנה. גער בו השר ועדיין הכאב הולך ומוסיף.
סוף דבר אמר השר לרבי יוסי מה רצונך? אמר לו: רצוני שאקח אותם בחנם. אמר לו השר: טוב קח ולך. ענה רבי יוסי ואמר: איני זז מכאן עד שתפרע לי שכר עבודת פרך אשר עבדת בהם, מעת ששבית אותם עד היום הזה. וסוף דבר עשה חשבון עמו לפי ערכם ומעלתם ועלו לו שמונים מנה. והוכרח השר לשלם לרבי יוסי שמונים מנה על אשר העביד אותם, ולקח רבי יוסי את שני ילדיו והלך לשלום.

נמצינו למדים, שאף על פי שנשבו בניו ובא לפדותם בממון רב, עשה לו הקדוש ברוך הוא נס על ידי מלאך מיכאל שהחזיר לו את בניו, וגם שילם לו שכר בעבורם, זה שאמר הכתוב: "יברכך ה' וישמרך", ודרשו חכמינו ז"ל יברכך ה' בממון, וישמרך מן המזיקים, דהיינו יברכך בממון שיעשיר אותך, ואם יאמר האדם שמא הממון יגרום לו נזק, שמכיון שיודעים שהוא עשיר, ישבו ממנו נפשות כדי שיפדה אותם בהרבה ממון, על כן אמר וישמרך מן המזיקים, אלו השבאים ששובים ילדים כדי שיפדום בממון רב, ולא רק שיקויים בך וישמרך מהם, שלא תצטרך לשלם ממון, ותקח את השבויים בחנם, אלא "יאר ה' פניו אליך ויחונך", דהיינו שיעשה לך השם יתברך נס על ידי מלאך מיכאל שהוא שר הפנים, ולא סתם מלאך אלא מיכאל שר הפנים (וזהו פניו) ועל ידו "ויחונך", דהיינו שיתן לך חן בעיני האוייב שדבריך יהיו נשמעים אליו, וגם יאמין שבזכותך הגיע אליו החולי, ולא עוד אלא "ישא ה' פניו אליך", דהיינו שהשם יתברך ישא פניו אליך בנס זה להגדילו יותר, והוא כי "וישם לך שלום", היינו לשון תשלומין, שישלמו לך שכר עבודה בעבור ששבו את הבנים ועבדו בהם עבודה ושימוש. (עוד יוסף חי).

יִשָּׂא יְהוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ (ו, כו).

אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם! כתוב בתורתך: "אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד", והלא אתה נושא פנים לישראל, שכתוב "ישא ה' פניו אליך". אמר להם: וכי לא אשא פנים לישראל? שכתבתי להם בתורת "ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך", והם מדקדקים על עצמם עד כזית ועד כביצה. (ברכות כ' ובמדרש) .

מדייקת הגמרא ואומרת: והם 'מדקדקים על עצמם', כי רק כלפי עצמו רשאי אדם לדקדק ולהסתפק במועט. אבל כלפי הזולת יש לנהוג ברוחב לב ולהעניק לכל עני נצרך כדי שביעה גמורה.
ויש להבין, איזו נשיאות כפים היא להשם יתברך בזה שהם מדקדקים על עצמם עד כזית ועד כביצה?
ברם, דרכו של עולם כשמקבל אדם מתנה מאדם חשוב, אף שאינה אלא מתנה פשוטה ופעוטת ערך, עם כל זה נודעת לה חשיבות מרובה מפאת חשיבותו של הנותן. בני ישראל נושאים פנים להשם יתברך בזה, שעל אף נתינתו המועטת הרי חשובה היא בעיניהם עד כדי לברך עליה, לפי שחביב ויקר עליהם הנותן.
לפיכך גם השם יתברך נושא להם פנים ומקבל את עבודתם אפילו שהיא פעוטה, ובזה מראה להם חשיבותה בעיניו, וזו מדה כנגד מדה.

סיפור בנפלא בנושא

מסופר על איש עשיר שהיה אהוב למלך, ומרוב אהבתו מינה אותו לשר האוצר. לאותו עשיר היו שונאים מרובים והם עשו כל מיני תחבולות להפילו ולא הצליחו. פעם אחת היה יום הולדת למלך ביום שבת, ואויביו שמחו שמחה גדולה על ההזדמנות להפיל את היהודי. באותו יום עשה המלך מסיבה והזמין את השרים, ובתוכם הזמין את אוהבו היהודי שר האוצר.
באמצע הסעודה ביקשו מהמלך שלרגל שמחתו יכבדם הוא עצמו בסיגריה, וכוונתם היתה בזה להפיל את היהודי, שאם יעשן את הסיגריה יאמרו עליו שאיננו נאמן על דתו, ואיך יהיה נאמן על אוצרות המלך. ואם לא יקבל את הסיגריה יאמרו שאינו מכבד את המלך.
כשקם המלך וכיבדם בסיגריה לקח כל אחד את הסיגריה ועישן אותה, וכשהגיע אל היהודי, לקח את הסיגריה והכניס אותה לכיסו. לאחר שכולם עישנו, קם היהודי ואמר: אדוני המלך, היום הזה הוא יום שמחה וצהלה יום הולדת המלך. ועוד שמחה יתירה יש לנו שהמלך בעצמו כיבדנו בסיגריה, וזה מראה על גודל ענוותנותו שאין דרך לעשן לפני המלך. ומה גם שהמלך בכבודו ובעצמו כיבד אותנו, לכן אני מצידי מחשיב כל כך את הסיגריה הזאת שקבלתי מהוד מעלת המלך, והנני עושה לה קופסת זהב משובצת באבנים טובות ומרגליות לזכרון עולם שהמלך בעצמו כיבד אותי, אבל חבירי השרים זלזלו בכבוד המלכות שלא כדת, שביקשו שהמלך יכבד אותם בסיגריה, ועישנו את הסיגריה… כששמע המלך דברים אלו חרה אפו בהם והענישם עונש חמור, ולאוהבו הוסיף אהבה על אהבתו ויתן לו משאת כיד המלך, וזו היא מדה כנגד מדה.
זהו שכתוב בתלמוד שהם מדקדקים על עצמם עד כזית ועד כביצה, כלומר שמחשיבים את הדבר המועט מחמת חשיבות הנותן, ולכן אף אני נושא פנים לישראל מדה כנגד מדה (ויאמר אברהם).

מאת: הרב דוד הכהן הכהן בספרו אור דוד.

.

שתפו את המאמר: