כידוע דרשו דורשי רשומות: "אריה" ר"ת אלול, ראש השנה, יום הכיפורים, הושענא רבה. על זה אומר הנביא "אריה שאג מי לא יירא", אלו הימים בהם אדם נידון בבי"ד של מעלה.
אך נקודה נוספת כאן.
אדם פוגש אריה ברחובה של עיר, והוא מתמלא בפחד ובחרדה נוראה, הרי זה הדבר הכי מפחיד שרק יכול להיות. ומאידך אדם הולך לגן החיות כדי לפגוש באריה, ומשלם דמי כניסה, והוא כולו מלא הנאה ושמחה בראותו את האריה מלך החיות, והפחד והמורא ממנו והלאה. ברחובה של עיר אדם מפחד משום שאין מחיצה בינו לבין האריה, אבל בגן החיות אין האדם מפחד בגלל המחיצה המפרידה בינו לבין האריה.
כלומר, כאשר אין מחיצה אדם מפחד. כאשר יש מחיצה אין אדם מפחד.
לכן אנו מוצאים שהאנשים הגדולים, הצדיקים והיראים, הם חשים פחד נורא בתקופה זו של ימי התשובה, בגלל שאין מחיצה בינם לבין בוראם. ואילו האנשים הפשוטים אינם חשים כלל ועיקר בשום פחד גם לא בתקופת ימי הדין, הימים הנוראים, זאת בגלל המחיצה הקיימת בינם לבין בוראם.
זהו גם המבחן העצמי שראוי לו לאדם שיעשה לעצמו. אם אין הוא חש פחד בתקופה זו, היינו משום שקיימת מחיצה בינו לבין בוראו, ומוטלת עליו עבודת הקודש לבטל את המחיצה ולהיות מאלה שקרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת. ואילו האדם שאכן חש פחד בימים אלו, כנראה שהוא שייך לאותה קבוצה שאינה נפרדת במחיצה מבורא העולם, אלא קרוב אל ה' בבחינת "עד ה' אלוקיך".
מאת: הרב דוד הכהן – גן יבנה
