בחסידות קוצק עבדו על מידת האמת עד שהיתה נר לרגלם.
וכך בחנו באחד הפעמים חסיד שרצה להתקבל לישיבה:
בערב עשו לו מסיבה גדולה, ודאגו להשקותו כמה כוסית טובות של משקה חריף, וכאשר ראו שהם שתו מספיק, היו הולכים לישון.
כל החסידים קמו בשעה מוקדמת ויצאו לבית המדרש בחשאי, התפללו "ותיקין" וחזרו למיטתם, ומאוחר יותר היו קמים לאכול.
והנה קם החסיד החדש, נוטל ידיים ומוכן ללכת לתפילה, והיו אומרים לו החסידים: "אנו קודם התפילה רגילים לאכול ארוחת בוקר". והיו נוטלים ידיים לאכילה. והוא היה עומד משתומם, והרי בשולחן ערוך כתוב שאסור לאכול קודם התפילה! וכאן הייתה נקודת המבחן. אם היה אומר: "מכיוון שכולם הולכים לאכול ויש להם מסתמא על מה לסמוך, ואני לא אעבור עבירה אם אנהג כמותם…", אזי כשהיה צועד גם הוא לכיור ליטול ידיו, היו מצטערים לומר לו שהוא נכשל במבחן הכניסה, שהרי בשולחן ערוך נפסק שאסור לאכול קודם התפילה, ואם זו האמת אי אפשר לזוז ממנה אפילו שכולם עושים הפוך!
ואז היו מספרים לו שהם כבר הספיקו לא רק להתפלל ותיקין, אלא למדו גם כמה דפי גמרא…
