אלה מסעי בני ישראל | פרשת יהדות

אלה מסעי בני ישראל

אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָצְאוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְצִבְאֹתָם בְּיַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן: וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם עַל פִּי יְהוָה וְאֵלֶּה מַסְעֵיהֶם לְמוֹצָאֵיהֶם: (פרשת מסעי לג. א' – ב')

פרשת מסעי פותחת ברשימת מ"ב מסעי בני ישראל במדבר, מצאתם ממצרים ועד בואם לארץ אבותם. לשם מה נחוץ לנו לדעת זאת, מדוע הוצרכה התורה לכתוב זאת באריכות דברים, מה לה לתורתנו הקדושה – שאין בה מילה או אות ואפילו תג מיותרים – לפרט כל פרט ופרט במסעות בני ישראל אחר צאתם ממצרים, מדוע צריכה התורה לגלות לעם ישראל לדורותיהם את חניות הביניים של העם, בעוד שלכאורה הדבר החשוב מבחינתנו הוא מטרת המסעות – הכניסה המיוחלת לארץ ישראל?
מובן שיש כאן גם סתרי תורה, ומ"ב המסעות הן כנגד השם הקדוש בן מ"ב אותיות, הרמוז בראשי התיבות של "אנא בכח", אך אין מקרא יוצא מידי פשוטו.

וכשרק נתבונן לעומקם של דברים, נגלה כי המניעים העומדים מאחרי תיעוד ארבעים ושניים מסעות בני ישראל במדבר, מהווים אימון בסיסי ומהותי, שלו חשיבות מכרעת לנצחיותו של עם ישראל.

יהודי וגלות משולבים זה בזה, כשאומרים יהודי אומרים גלות, כמה גלויות עבר העם היהודי מאז היותו לעם, כמה נדודים, כמה סבל עברו עליו בגלותו, לולי יהוה שהיה לנו יאמר נא ישראל: לולי יהוה שהיה לנו בקום עלינו אדם: אזי חיים בלעונו בחרות אפם בנו: אזי המים שטפונו נחלה עבר על נפשנו: אזי עבר על נפשנו המים הזידונים: (תהלים קכד. א' – ה') האם מקרי הדבר?
פרשתנו מלמדת כי גלות זו אינה מקרית, ואינה רק אמצעי להגיע לייעד רצוף מכשולים. גלות זו היא מטרה בפני עצמה. מטרת הגלות עומדת מכוח אמיתותו של הבורא, והכרה אבסולוטית בו, דוגמת היותנו במדבר, ארץ ציה חרבה ומלחה, מקום נחש שרף ועקרב, ובמדבר זה הלכו מליוני בני אדם, (שש, מאות אלף גברים מגיל עשרים עד שישים, שהם כמחצית מסך כל הגברים וכמספר הזה נשים, ועליהם הערב רב ו"לא חסרו דבר"!

"באר מרים" שמטלטלת איתם ממקום למקום סיפקה להם מים בשפע, לעדה ולבעירה. "מן" בכל בוקר ירד להם, לפנות ערב בא ה"שליו".

מוקפים היו בענני כבוד, מוגנים מכל אויב וצר, מונחים בדרכם בעמוד ענן יומם ועמוד אש לילה, וארון ברית ה' הולך לפניהם, ההרים נמסים מפניו כדונג מפני אש, הגאיות התרוממו, והיה העקוב למישור והרכסים לבקעה – כמה נפלא! "לא חסרת דבר"!
"צדיק אתה ה' וישר משפטיך" הקדוש ברוך הוא יתברך שמו לעד, אשר דן את ברואיו בצדק וביושר, אינו מפלא בין דם לדם, בין יהודי לשאינו יהודי, כאשר כל מי שעושה רצונו יתברך זוכה לגמול הראוי לו, כדברי הפסוק: "גומל לאיש כמפעלו".

כל בן אנוש באשר הוא צריך להיות אחראי למעשיו ולשלם על מרידתו בבורא יתברך, וכשבא הקדוש ברוך הוא לשלם לאדם על רוע מעלליו, גם אז ברוב רחמיו וחסדיו מוצא הוא דרכים להקל את עול הדין מבניו ולהביאם לחיי נצח שלמים יותר.

אחת הדרכים לכפרת עוונות, היא הגלות הבאה על האדם בעודו עלי אדמות, או גלות שהאדם מביא על עצמו, ולמעשה בעצם טלטולם של עם ישראל, מסע אחר מסע, כברת דרך ארוכה בת ארבעים ושניים מסעות וחניות במשך ארבעים שנה שהיו במדבר, עד הגיעם לייעדם, יש בזה סוד גדול של גלות מכפרת. סוד הבא לידי ביטוי בהרגשת האדם כי ייסורי הארעיות והגלותיות מכפרים על עוונותיו, ואכן זאת אחת מסגולותיו של עם ישראל כעם וכפרט.

ועל כן כותב "הפלא יועץ" כי כשהולך אדם מביתו לבית הכנסת או לבית המדרש וקשה עליו הדבר מאוד ביום סגריר, או שיושב בבית המדרש ואינו מיושב כמו ישיבתו בביתו, עליו לקבל זאת באהבה ובשמחה, ויכוון שיהא זה גלות המכפרת עוון.
והוסיף האדמו"ר מלובלין זצ"ל, שגם מי שמחליף דירתו, וסובל צער גלות, הרי זה בא לו על עוון רציחה כמו מלבין פני חברו, וגם מי שמבולבל במחשבותיו ואין לו נחת בדירתו הנוכחית, סימן שלקוי בכך, ובכוונתו יתקן חטאיו.

יוצא איפוא כי במסעות וחניות אלו יש בהם משום כפרת עוונות לעם ישראל, וכן לימוד גדול יש בדבר לדעת כי "בעולם הזה איננו אלא אורחים"!

וכמעשה שהיה עם ה"חפץ חיים" ע"ה, שהיה מתגורר בבית פשוט ביותר, ובקושי היה בו מיטה, שולחן, כסא ומנורה, והנה באחד הימים מגיע לבית הצדיק אחד הגבירים הגדולים מעשירי הארץ. ולאחר שנכנס עמד נפעם, הזהו ביתו של גדול הדור??? איך יתכן שרבנו יגור בדירה עלובה שכזו??

שאלו הרב בנימה אבהית: "הרי אני יודע שכבודו חי חיי מלכים, בית אשר לא יחסר כל טוב בו, אולי יאמר לי כבודו, מדוע לא יושב כבודו כעת על כורסא טובה כמו בביתו?"

ענה לו אותו עשיר: שמכיון שהוא אורח כאן בעיר לכמה ימים, אין הוא צריך לישב על כורסא, ודי לו כעת בכסא פשוט.
חייך הצדיק, וענה לו באהבה וחבה: "גם אני, יקירי, אורח בעולם הזה לכמה שנים, מדוע לי פאר והדר?? אצלי הסלון והפאר נמצא למעלה בדירת הקבע שלי, ושם אני משקיע כוחותי ומרצי"!!!

העם היהודי חונך כי בכל מקום שאליו יגיע עליו להתנהג כאורח בעולמו של הבורא יתברך, אורח זה אינו מציב את מטרתו בהשתקעות בבית מארחו, הוא נכסף כל העת להשיג את עצמאותו הנצחית, ומתוך גישה זו הוא לא מרבה להשקיע יום ולילה באותם כלים שיביאוהו בסופו של דבר למימוש חזונו.

המחשת ההכרחיות שבגישה זו מתוארת בסיפור מסעות בני ישראל, יכלה התורה הקדושה לתאר את צאתם ממצרים וכניסתם לארץ מבלי להזכיר את נקודות החניה, אך חינוך לדורות יש כאן, חינוך שיש בו כדי לאמן את העם לגישת הארעיות בכל מקום שאליו יגיעו. ארבעים ושניים חניות שכל חנייה יכלה להיות חניית קבע ברצון ה', אך לא כך אירע, זאת משום שרצון ה' אינה החנייה הארעית בעולם הזה, אלא ההגעה לארץ ישראל, שהיא החניית הביניים המוצלחת ביותר למען רכישת והשגת המטרה הקבועה – חיי נצח.

מעתה ברור סודם של ישראל ככלל ושל כל יהודי כפרט, סוד זה הוא השאיפה כל העת למטרה אמיתית יותר, יציבה יותר ומהנה יותר, תוך כדי וויתור רגעי על תאוות העולם הזה למען תאוות העולם הקבוע והקוסם יותר, ועל זה אמרו חז"ל "העולם הזה דומה לפרוזדור לפני העולם הבא, התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין".

אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָצְאוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְצִבְאֹתָם בְּיַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן: (במדבר לג.ב')

מסופר על אחד שבא לסטייפלער זצ"ל ואמר לו: רבנו, אני נכשל הרבה".
שאלהו הרב: "האם אתה גם מנצח?"
ענה האיש: "אבל אני נכשל הרבה".
שאלהו שוב הרב: "אבל לפעמים אתה כן מנצח?"
ענה לו שוב: "רבי, אולם הכישלונות רבים המה".
שאלהו שוב הרב: "בכל זאת, תענה לי האם לפעמים אתה כן מנצח?"
או אז הבין התלמיד את שאלת הרב וענהו: "אמת, לפעמים אני מנצח".
אמר לו הסטייפלער: "ובכן, לך בכוחך זה, לך בניצחונות אלו המועטים, עליהם תשים לבך. מהם תשאב כוח ועידוד ותמשיך הלאה".
דברי הסטייפלער מהווים הם כיסוד מכריע בתורתנו הקדושה, ועל כך רומזת התורה כאשר מפרטת את מסעי בני ישראל – ארבעים ושניים במספר. לומר לך, הדרך אל המטרה רצופה היא מכשולים, עליות ומורדות, ניסיונות ומשברים, תקוות ואכזבות, כל אלו יכולים לשבור את רוחו של האדם במסילה העולה בית אל, אך מאידך מכשולים אלו מחויבי המציאות הם, ואין לך עליית מדרגה שאין לפניה ירידה העלולה לשבור את רוחו של האדם, זהו למעשה הניסיון הרצוף בחיי האדם בכלל והיהודי בפרט.
כאשר האדם צולח נסיונות אלו הרי שבכך מחשל הוא את עצמו לטפס מדרגה אחר מדרגה עד הגיעו לתכליתו ולגאולתו הפרטית, כך אצל היחיד וכך אצל הרבים, התמודדות קולקטיבית יום יומית כאיש אחד ועמידה על קלה כבחמורה, היא זו שתביא בסופו של תהליך לגאולה כללית.
זו היתה למעשה אחת ממטרות ארבעים ושניים המסעות הרבים שהיו במדבר, להביא את עם ישראל לידיעה והכרה ברורה, וכדברי החכם מכל אדם "שבע יפול צדיק וקם", גם אם יש נפילות, יש לדעת לנצל אותם ומתוכן לאזור כח ולהתרומם לפסגות בבחינת 'ירידה לצורך עליה'.

מאת: הרב דוד הכהן – גן יבנה.

פוסטים נוספים באתר

תפילה מושלמת | פרשת יהדות
תפילה מושלמת

וְהִצִּילוּ הָעֵדָה אֶת הָרֹצֵחַ מִיַּד גֹּאֵל הַדָּם וְהֵשִׁיבוּ אֹתוֹ הָעֵדָה אֶל עִיר מִקְלָטוֹ אֲשֶׁר נָס שָׁמָּה וְיָשַׁב בָּהּ עַד מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל אֲשֶׁר מָשַׁח אֹתוֹ

קרא עוד »
היהודי הגלותי | פרשת יהדות
היהודי הגלותי

וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם עַל פִּי יְהוָה וְאֵלֶּה מַסְעֵיהֶם לְמוֹצָאֵיהֶם: (פרשת מסעי לג. ב'.) כשאומרים יהודי אומרים גלות, כמה גלויות עבר העם היהודי מראשית

קרא עוד »
זכרתי לך חסד נעורייך | פרשת יהדות

וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם עַל פִּי יְהוָה וְאֵלֶּה מַסְעֵיהֶם לְמוֹצָאֵיהֶם: (פרשת מסעי לג. ב'.) היה זה בזמן מלחמת יום הכיפורים. המתח היה בשיאו. יום

קרא עוד »
מבצע מטורף! ניקוי ספות עד הבית

החל מ- 250 ₪ בלבד

עסקים מומלצים באינדקס אנ"ש
דבר תורה על פרשת השבוע
תכנים חדשים שעלו לאתר
הלכות ביקור חולים

להלכה: מצווה לבקר את החולים, ומצווה זו נאמר על כל אחד מישראל. ונאמרו ג' טעמים בכך, ולכן המבקר את החולה צריך לשאול את החולה האם

מה מברכים על חמאת בוטנים?

להלכה: חמאת בוטנים ברכתה 'שהכל נהיה בדברו'. בביאור הדברים: חמאת בוטנים, יש לברך עליו ברכת 'שהכל נהיה בדברו', כמבואר בספר הליכות ברכות (סימן ר"ב אות

מה מברכים על תן צ'אפ?

להלכה: על תן צ'אפ יש לברך 'שהכל נהיה בדברו'. בביאור הדברים: תן צ'אפ הוא מחטיפי התירס, שברכתו 'שהכל נהיה בדברו', וכתב בספר הליכות ברכות (סימן

הנחת אפר בראש החתן בחופה

להלכה: בני אשכנז וחלק מבני הספרדים נהגו להניח אפר בראש החתן במקום הנחת תפילין, כמבואר בגמרא, ואילו חלק מבני הספרדים נהגו שלא להניח אפר, אלא

Translate »