להלכה: העוסקים בצרכי ציבור כגון האוספים כספים לישיבות וכדומה, יש שכתבו שפטורים מקריאת שמע ותפילה, ומכל מקום יקפידו על פרק ראשון של קריאת שמע, ועיין בדינים אלו בהרחבה בביאור הדברים.
ויש שכתבו שבזמן הזה כולם חייבים כולל העוסקים בצרכי ציבור.
בביאור הדברים:
השולחן ערוך (סימן ע' הלכה ד') היה עוסק בצרכי רבים והגיע זמן קריאת שמע לא יפסיק, אלא יגמור עסקיהם ויקרא אם נשאר עת לקרות.
מבואר שהעוסק בצרכי רבים פטור מקריאת שמע אם אין לו זמן לכך, והטעם כתב המשנה ברורה (שם) שהעוסק במצווה פטור מן המצווה, וכתב שמדובר שאין שם מי שישתדל אלא הוא, ולכך אינו פוסק באמצע.
מי שיכול להפסיק בקריאת שמע ולחזור מיד לעסקיו בלא טורח, כתב המשנה ברורה (שם) שיפסיק, ומי שהיה פטור וקרא קריאת שמע, כתב שיצא ידי חובה, שהרי לא פטור לגמרי מקריאת שמע אלא שפטרו אותו בגלל שעסוק במצווה.
מי שהתחיל להתעסק לאחר שכבר התחייב והגיע זמן קריאת שמע, כתב המשנה ברורה (שם) שצריך להפסיק, וכתב שהפרי מגדים חלק שבכל מצב לא צריך להפסיק.
מכל מקום יעשה מה שיכול ויקרא לפחות פסוק ראשון של קריאת שמע עם 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד', בזמנה כי זה דבר קצר ואפשר לו אפילו בשעה שעוסק בצרכי ציבור.
למעשה כתב הילקוט יוסף (שם אות ה') שליחי מוסדות תורה העוסקים בגביית כסף למוסדותיהם, יש אומרים שפטורים מתפילה ומקריאת שמע, ויש אומרים שאין לפטור אותם, דווקא בדורות הראשונים שהיו עוסקים עם הציבור לשם שמים, היו פטורים מתפילה וקריאת שמע, אבל לא בזמן הזה.
