"ועשית מנורה זהב טהור, מקשה תיעשה המנורה ירכה וקנה" (פרשת תרומה כה לא).
"מקשה אחת", שלא יעשנה חוליות (כלומר חלקים חלקים), ולא יעשה קניה ונרותיה אברים אברים ואחר כך ידביקם כדרך הצורפים, אלא לוקח גוש אחד של זהב, ומכה בו בקורנס, וחותך בכלי אומנות, ומפריד הקנים אילך ואילך. (רש"י)
ובמדרש ביקש הקדוש ברוך הוא ממשה לעשות את המנורה, אמר משה, איני יודע כיצד לעשותה. אמר לו הקדוש ברוך הוא, תן לבצלאל ויעשנה.
ולכאורה הייתכן שמשה לא יודע ובצלאל כן יודע? וכי בצלאל יותר ממשה?
אלא יובן העניין על פי מעשה שהיה עם חתנו של האדמו"ר הזקן שהוצרך לעבור ניתוח מסובך מאוד, ובהיות שהאדמו"ר הזקן היה מוכר בכל קצוות תבל, הביאו מנתח גדול מאוד בעל שם עולמי, ולמרות זאת קרה דבר נורא, והניתוח לא הצליח.
קרא המנתח לאדמו"ר וסיפר לו על מלך שהיה לו כתר מיוחד, והיה לו יהלום מיוחד מאוד שלא היה שני לו, ורצה לקבוע את היהלום בכתר. פנו לטובי היהלומנים ואף אחד לא היה מוכן אפילו תמורת סכום כסף גדול, וזאת כיוון שידעו כי מדובר ביהלום מיוחד ויקר ביותר, ולכן התרחקו מהצעה זו מפחד שידיהם ירעדו בשעת שיבוץ היהלום בכתר ותצא תקלה מתחת ידם.
וכן סיפר לו על נפוליון הגדול שאשתו כרעה ללדת, וכל המיילדות פחדו ליילד אותה למרות היותן מיילדות ותיקות ומומחיות, וזאת מפחד שמא תצא איזו שהיא תקלה.
והנה הציעו פתרון כי יביאו אישה כפריה מיילדת שתיילד את אשת נפוליון וכך היה.
כך אמר המנתח לאדמו"ר הזקן. כיוון שהכרתי וידעתי מיהו המנותח, רעדו ידי ולכן…
כשיצא האדמו"ר אמר, עכשיו נתיישבה לי קושיה חזקה שהייתה לי על משה רבנו, מדוע לא עשה הוא את המנורה? אלא כיוון שידע את ערכה וסודה ומה טמון בה, איזה אורות היא משפיעה, לכן חשש משה ולא נתעסק עם מעשה המנורה, ולכן נבחר בצלאל למלאכת קודש זו.
מאת: הרב דוד הכהן – גן יבנה.
