קבלת התורה – מרצון או מאונס

מדוע חוגגים פעמיים את קבלת התורה בחג השבועות ובשמיני עצרת, שהיא שמחת תורה.
"ויתיצבו בתחתית ההר" (שמות יט. יז')
אמר רב אבדימי בר חמא בר חסא: מלמד שכפה עליהם את ההר כגיגית ואמר להם: אם אתם מקבלים התורה מוטב, ואם לאו – שם תהא קבורתכם (מסכת שבת פח.)

הגמרה במסכת שבת מבארת שכאשר רצה הקב"ה לתת את התורה לעם ישראל. אמר להם: אם אתם מקבלים את התורה – מוטב, ואם לאו שם תהא קבורתכם. הקב"ה כפה עליהם את התורה. אם כן מה הזכות שיש לעם ישראל בקבלת התורה אם היא ניתנה ככפייה, של הר כגיגית, משמע לא מרצון קיבלוה, מתרץ התוספות: "שמא יהיו חוזרים כשיראו האש הגדולה".

מבאר באופן נפלא ה"בן איש חי" את הדברים:

משל לאדם חכם ונבון ומשכיל, יפה תואר ושלם בכל המידות הטובות, שנשא אישה נאה, ולאחר חתונתו גילה שהיא סובלת מחולי המרה השחורה, וכשהיא מדוכאת, היא מסכנת את חיי המתגוררים עמה.
הוא נאלץ לישון לבדו בחדר נעול על מסגר מחשש לחייו.
בוקר אחד ניעור האיש משנתו ומצא שאשתו התאבדה בעת דיכאונה. כאשר סיפר זאת לשוטרי העיר, חשדו בו שהרגה והשליכו אותו לבית אסורים.
ישב האיש בבור כלאו וביכה את מר גורלו. לפתע נפתחה דלת חדרו, והסוהר נכנס לתא מעצרו ואמר לו: "דע לך, שהמלך משוכנע שאתה חף מפשע, אבל הוא נאות לשחררך אך ורק אם תשא את בתו לאישה!"
תמה האיש: "האם חסרים מועמדים אצילים ומיוחסים שיאותו לשאת את בת המלך, ולא מצא אלא אותי, אסיר אומלל הנמק בכלאו?! ואף לי, אין הוא מציע את בתו, אלא כופה עלי באיום מגולה, שאם לא אשאנה – פה תהא קבורתי. אין זאת אלא שמכוערת ובעלת מום. או גרוע מכך, חולה היא בנפשה כרעייתי הראשונה!"
כך חשב, אך מה היה בידו לעשות? הן מוטב להיות חתן המלך, מאשר אסיר עולם. השכים לשאת את בת המלך, ומיד שיחררוהו והעשירוהו עושר רב. ערכו את החתונה ברוב פאר והדר, והשמחה הייתה רבה.
כולם שמחו, מלבד החתן. הוא התבונן וראה, שרעייתו יפת התואר ונאה עד מאוד, פקחית ומשכילה ומוכתרת בנימוסין. אמר לנפשו: "אהה, הנה התאמתו חששותיי הנוראים ביותר! אם נאה היא מבחוץ – בעלת מום היא מבפנים. ודאי חולה בנפשה היא, ועלי לדור עם נחש בכפיפה אחת!"
בבוקר, בקומו, קמה בת המלך והביאה לו ספל קפה לשתותו. לקח מידה את הספל ושפך את הקפה ארצה.
נטלה האישה את הספל בלי לומר דבר, רחצה אותו היטב, כי אולי מצא בו שמץ לכלוך, מילאה בו קפה והביאה אליו.
לקח את הספל מידה, הטיח אותו ארצה, והוא נשבר לרסיסים.
גחנה בדומיה לארץ ואספה את השברים, יצאה והלכה לארמון אביה כדי להביא מן הקפה המשובח שמכינים למלך. הביאה לו את הספל, והוא נטלו והפך אותו על בגדיה ותכשיטיה. לא אמרה דבר ויצאה מן החדר.
ראתה שפחתה את כל אשר נעשה, ולא יכלה למשול ברוחה. היא הלכה אל המלך וסיפרה את אשר עולל חתנו. חרה אף המלך בחתנו, קרא לו ואמר: "מדוע עשית כן? אמור לי אתה מהו העונש המגיע לך!"
השתחווה החתן ואמר: "אדוני וחותני, אל יחר אפך בעבדך. הסכת ושמע מדוע עשיתי זאת ואחר כך תדונני כרצונך.
אשתי הראשונה הייתה יפת תואר, אך לקתה בנפשה. כאשר הוצע לי להיות חתנך כדי להיחלץ מן המאסר, הייתי בטוח שיש לבתך מום גלוי או נסתר. משראיתי שכולה יפה ומום אין בה, הצטערתי ביותר, כי שיערתי שמומה הוא נפשי, וחיי יהיו לגיהינום. על כן החלטתי לנסות ולראות, האם עלולה היא להתפרץ ולהזיק לעצמה ולסובבים אותה. לכן בחנתיה ושפכתי את הכוס בפניה, שברתי את הכוס השניה והכתמתי את בגדיה בכוס השלישית – והיא לא כעסה ולא הראתה פנים של זעם. או אז שמחתי שמחה גדולה בראותי שהיא נקיה מכל מום חיצוני ופנימי, ואין כמוה בכל העולם!
בטוחני, שעכשיו תבין אותי, ותדונני לכף זכות.
ועתה, אדוני המלך, בקשה אחת לי אליך: כל החנגאות שנערכו בחתונה ובימי המשתה, לא שימחוני כלל, משום שאותה עת טרוד הייתי בדאגתי ובמבוכתי. אולם עכשיו, שלבי סמוך ובטוח שאין כרעייתי – אבקשך להסב עמנו למשתה של שמחה וחדווה!"
שמח המלך שמחה רבה, ערך משתה, והכל הסבו בו באושר.
ומכאן ברורה לנו הסיבה מדוע אנו חוגגים פעמיים את קבלת התורה בחג השבועות ובשמיני עצרת, שהיא שמחת תורה.
כיוון שכאשר בני ישראל קיבלו את התורה בו' סיון עדיין לא ידעו מה כתוב בה ואמרו "נעשה ונשמע" על כן היה צורך של "כפה עליהים הר כגיגית", אבל לאחר שסיימו לקרוא את כל התורה וראו שהיא בבחינת "טעמו וראו כי טוב ה'" – אז השמחה הייתה גדולה. או אז הופכת הקבלה לקבלה מרצון, מתוך רצון לקיימה בבחינת "כי הם חיינו ואורך ימינו ובהם נהגה יומם ולילה" – וזאת כאשר מבינים שהתורה היא תורת חיים, והיא הנותנת לנו את כוח הקיום.
ומעניין כי תופעה זו קיימת אצל רבים מבעלי – התשובה. בראשית דרכם הם מתחילים לקבל עליהם עול תורה ומצוות, לא תמיד מבינים איך ומה עושים, אך עם הזמן הם מתחילים לראות את קצה האור.
וכפיה זו על עם ישראל לקבלת התורה נכונה היא גם בחינוך ילדים.
יש פעמים שצריך לכפות דעת ההורים (בתנאי שהיא דעת תורה) גם על הילדים. לא תמיד חייבים להסביר ולהבהיר להם את הסיבה. ילד אינו מבין תמיד מדוע צריך ללכת לבית – כנסת מדוע אי – אפשר לאכול כל ממתק, ועוד כהנה וכהנה. לעיתים יש לכפות עליו דעתנו. כמובן, שאם אפשר ניתן להסביר במתינות ובסבלנות אך אם הדבר אינו מובן לו אין זה אומר שיש לוותר בעניין. עם הזמן הוא יבין…
כך גם התורה: בתחילה ניתנה בכפייה אך לאחר זמן קיבלוה מרצון.

מאת: הרב דוד הכהן – גן יבנה.