וַיֵּרָא אֵלָיו יְהוָה בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם: וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה: וַיֹּאמַר אֲדֹנָי אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אַל נָא תַעֲבֹר מֵעַל עַבְדֶּךָ: יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ: וְאֶקְחָה פַת לֶחֶם וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם אַחַר תַּעֲבֹרוּ כִּי עַל כֵּן עֲבַרְתֶּם עַל עַבְדְּכֶם וַיֹּאמְרוּ כֵּן תַּעֲשֶׂה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ: (וירא יח:א-ה).
יושב אברהם אבינו , זקן וחולה, ביום השלישי למילתו, יושב בפתח האוהל ועיניו צופיות. מחכה הוא לאורחים שיבואו, שיוכל לגמול עימם חסד גשמי ורוחני, להאכילם ולהשקותם ולהודיעם אמונת אלוקי עולם, ואז: "וירא אליו ה'," זוכה הוא לגילוי שכינה.
ויאמר ה' זעקת סדום ועמרה כי רבה וחטאתם כי כבדה מאד". (יח,כא) רשעות לשמה חטאתם של אנשי סדום לא התבטאה ברשעות רגילה או במעשים של עבירות מתוך התגברות יצר הרע, אלא זו הייתה אכזריות לשמה. גם כאשר אדם עושה עבירה עדיין הקב"ה לא ממטיר אש וגופרית והופך את העיר. אלא כאן היו מעשים בסגנון אחר – "חטאתם כי כבדה מאוד". אלו הם חטאים שטבועה בהם מידת אכזריות
ותרא שרה את בן הגר המצרית אשר ילדה לאברהם מצחק: ותאמר לאברהם גרש האמה הזאת ואת בנה כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני עם יצחק: וירע הדבר מאד בעיני אברהם על אודת בנו: ויאמר אלהים אל אברהם אל ירע בעיניך על הנער ועל אמתך כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקלה כי ביצחק יקרא לך זרע: וגם את בן האמה לגוי אשימנו כי זרעך הוא: וישכם אברהם בבקר ויקח לחם וחמת מים ויתן אל הגר שם על שכמה ואת הילד וישלחה ותלך ותתע במדבר באר שבע: (בראשית כא: ט' – יד')
וליכאו' איך ניתן להבין הנהגתו של אברהם אבינו איש החסד שהקהיל קהילות ברבים, קרא בשם ה', הכניס אורחים ולימדם להודות למי שאכלו משלו ובטובו הם חיים. וכך הוא נוהג עם בנו?
רבנו בחיי כתב על הפסוק "וישכם אברהם בבקר ויקח לחם וחמת מים ויתן אל הגר שם על שכמה ואת הילד וישלחה…" יתכן לומר כי מה שגרש אברהם את ישמעאל בלחם ומים והוא שאברהם אבינו ראה במראה נבואה שעתידים בניו בני יצחק ויעקב להשתעבד תחת ידי ישמעאל וכי ישנאו אותם שנאה גדולה ואין אומה בעולם שיהיו שונאים את ישראל כמו בני ישמעאל, ועל כן התנהג אברהם עמו כמו שראוי להתנהג עם שונא ונתן לו לחם ומים. וכמו שאומר הכתוב, "אם רעב שונאך האכילהו לחם, ואם צמא הוא השקהו מים, כי גחלים אתה חותה על ראשו וה' ישלם לך". (משלי כ"ה כ"ב)
וכן כתב עוד רבנו בחיי בפרשת ניצבים: "ונתן יהוה אלהיך את כל האלות האלה על איביך ועל שנאיך אשר רדפוך: ואתה תשוב ושמעת בקול יהוה ועשית את כל מצותיו אשר אנכי מצוך היום: דהיינו כשעם ישראל יגיעו לדרגה של ואתה תשוב אל ה'.. אז יזכו שיקויים בהם גם הרישא של הפסוק ונתן ה' אלוהיך את כל האלות האלה, צ"ח קללות, על אויבך ועל שונאיך אשר רדפוך.
עלינו להכיר מי הם האויבים, מי הם השונאים, ומה הבדל יש בין אויב לשונא?
פירש רבנו בחיי בפרשת ניצבים (ל' ז') על אויבך ושונאך, אויבך – ישמעאל, שונאך – עשיו. ופירש מה שהזכיר אויב על ישמעאל, ושונא על עשיו, מפני שהאויב גדול מהשונא. השונא אף על פי שירע לו יעשה דרך רחמנות, אך האויב בלבו איבה עולמית לא ישים לו רחמים, על זקן יכביד עולו מאוד וכו'..
וזה מיסוד הלשון, אויב מלשון אבוי, ועל כן מי שנופל בידו של צועק אוי ואבוי נקרא אויב, ומה שהתחיל באויבך ואחר כך מדבר על שונאיך כדי שיסמוך הרדיפה לשונאים שהם בני עשו, מפני שבני ישמעאל קשים לישראל יותר מבני עשו, ולכן קראו הכתוב אויב. וכן אמרו רז"ל תחת אדום ולא תחת ישמעאל.
כך כתב גם הרמב"ם באיגרת תימן. אתם אחינו ידוע לכם שהקב"ה בעוונותינו הפילנו במהמורות בתוך ישמעאל, שרעתם חזקה עלינו, והם מתחכמים להרע ולמאוס אותנו… לא תעמוד על ישראל אומה יותר אויבת ממנה ואין אומה שהרעה בתכלית הרעה לדלדל אותנו כמותם ..
ועל ישמעאל נאמר "והוא יהיה פרא אדם.." מהו תואר זה, ואיזו הגדרה זו?
ידוע שיש שם עצם ויש שם תואר, הכלל הוא שמקדימים את שם העצם ולאחר מכן את שם התואר, לדוגמה – שלחן גדול, אדם חכם.
אם כן מדוע הקדימה התורה "פרא לאדם". ותרצו שגם כאן התורה נקטה על פי הכלל, ובאמת הקדימה את שם העצם שהוא פרא ואחר כך את שם התואר שהוא ישמעאל.
למרות האמור אנו מוצאים כי ישמעאל זכה לסיעתא דישמייא מיוחדת שכן כתוב: ויהי אלהים את הנער (בראשית: כא' – כ') וידוע שסיעתא דישמייא זהו סוד ההצלחה, וזה שער נכבד מכל השערים, וזה תכלית הכל כפי שאומרת הגמרא גברא דמריה סייעיה. (יומא כב' ע"ב) והיכן השקיע את הסיעתא דישמייא שזיכו לו משמים? להיות רובה קשת, פרא אדם, ידו בכל.
כיצד עלינו להתמודד מול ישמעאל שכזה?
מצינו בתורתנו הקדושה: ויהוה אמר המכסה אני מאברהם אשר אני עשה: ואברהם היו יהיה לגוי גדול ועצום ונברכו בו כל גויי הארץ: כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך יהוה לעשות צדקה ומשפט למען הביא יהוה על אברהם את אשר דבר עליו: ויאמר יהוה זעקת סדם ועמרה כי רבה וחטאתם כי כבדה מאד: ארדה נא ואראה הכצעקתה הבאה אלי עשו כלה ואם לא אדעה: ויפנו משם האנשים וילכו סדמה ואברהם עודנו עמד לפני יהוה: ויגש אברהם ויאמר האף תספה צדיק עם רשע: אולי יש חמשים צדיקם בתוך העיר האף תספה ולא תשא למקום למען חמשים הצדיקם אשר בקרבה: ויאמר אל נא יחר לאדני ואדברה אך הפעם אולי ימצאון שם עשרה ויאמר לא אשחית בעבור העשרה: (בראשית יח: יז').
הנה מפורש בתורה שאם היו יושבים ועמלים בתורה אפילו עשרה אנשים, בזכותם היה הקב"ה מבטל את גזירת הפיכת סדום ומחיקתה מעל פני האדמה.
ולו היו באמת עשרה צדיקים בסדום, שבזכותם לא היתה נחרבת סדום, והיינו שואלים את אנשי סדום הידעתם שסדום אמורה היתה להיחרב? היו ודאי תוהים למה ומדוע? השמש זרחה אמש וזרחה היום ואין סיבה שלא תזרח גם מחר. כלום היו תולים שבזכותם של עשרה צדיקים אלו ניצלה סדום? ונשאתי לכל המקום בעבורם!
וכבר גילו לנו חז"ל מה יעשה אדם וינצל מחבלי משיח? יעסוק בתורה ובגמילות חסדים. אם כן הצלת העולם כולו בכלל והצלת עם ישראל בפרט אינו תלוי אלא אך ורק בביצורה ובחיזוקה של תורתנו הקדושה, שעל כך נאמר "אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי" (ירמיה לג')
וכך אמרו חז"ל: ארבעה דברים צריכים חיזוק ואלו הן: תורה ומעשים טובים, תפילה ודרך ארץ. תורה ומעשים טובים מנין? רק חזק ואמץ, חזק בתורה ואמץ במעשים טובים. תפילה מנין? שנאמר קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך, דרך ארץ מנין? חזק ונתחזק בעד עמנו.
מאת: הרב דוד הכהן – גן יבנה.
