וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנִי יְדַבֶּר נָא עַבְדְּךָ דָבָר בְּאָזְנֵי אֲדֹנִי וְאַל יִחַר אַפְּךָ בְּעַבְדֶּךָ כִּי כָמוֹךָ כְּפַרְעֹה: (פרשת ויגש מד' יח').
"אמר ר' יוחנן: בשעה שתפס יוסף את בנימין, אמר לו יהודה: בנימין אתה תפוס ושלום יש בבית אבא? מיד כעס יהודה ושאג בקול רם, והלך קולו ת' פרסה – עד ששמע חושים בן דן וקפץ מארץ כנען ושאגו שניהם יחד ובקשו ארץ מצרים להפך וכו'.
אמר ר' לוי: אף אחיו, כיון שראו יהודה כועס, אף הם נתמלאו חימה ובעטו בארץ ועשו אותה תלמים תלמים וכו'. מה עשה יוסף באותה שעה? אותו עמוד של אבן שהוא יושב, עליו בעט בו ועשאו גל של צרורות, אמר יהודה: גם זה גיבור כמותנו! באותה שעה אחז יהודה החרב ובקש לשלפה ואינה נשלפת, אמר: בודאי ירא שמים הוא!" (ילקוט שמעוני תורה, רמז קנ).
ויש להקשות על דברי המדרש, והלא חושים בן דן חרש היה, ואם כן כיצד שמע את צעקתו של יהודה בארץ ישראל?
וי"ל כי לכשנעיין נמצא שהתורה עצמה מבארת את מניעיו גישתו ותפיסתו של יהודה, איך יתכן שיהודה היה מוכן לשעבד את עצמו לעבדות קשה ומסוכנת במקום זר ואכזר, לכאורה איך מתמסר יהודה בנקל לקבל עבדות תחת שחרורו של בנימין, והרי הלכה פסוקה היא, "אין דוחין נפש מפני נפש"? (שו"ע סימן תכה סעיף ב')
אין זאת אלא בהיות התחייבותו של יהודה: "כי עבדך ערב את הנער מעם אביו לאמר…" (בראשית מד. לב'). ערבות בדרך כלל פירושה אחריות, אולם ערבותו של יהודה הייתה שונה ומיוחדת במינה. יהודה מקבל על עצמו ערבות בעלת משמעות: "אנכי אערבנו מידי תבקשנו", "אם לא הביאותיו אליך וחטאתי לך כל הימים" בעוה"ז ובעוה"ב! הוא מוכן להיות ערב קבלן שהתובע יוכל לתובעו לא רק בהיותו בחיים, אלא אף לאחר מיתתו. ויהודה נתון היה באותה שעה בצרה גדולה, שהרי זכר היטב שאם לא ישיב את בנימין אחיו ליעקב אבינו – יפסיד את שני העולמות, העולם הזה והעולם הבא! ומתוך צרתו פנה בצעקה נוראה מקירות ליבו לריבון העולמים שיסייע בידו, וכמאמר הפסוק: "צעק לבם אל אדני…". (איכה ב. יח')
צעקתו זו של יהודה לא היתה צעקה רגילה הנשמעת לאוזן, צעקתו של יהודה היתה צעקה הבוקעת מקירות לבו, צעקה רוחנית שגם אדם שאינו שומע באוזניו יכול לשמוע ולחוש זעקה זו. אשר על כן גם חושים בן דן שהיה חרש שמע את זעקתו של יהודה שבקעה מקירות לבו כמאמר המדרש.
מאת: הרב דוד הכהן – גן יבנה.
