מובא ב"חפץ חיים" על התורה (פרשת בשלח) שפירש את הפסוק "השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך":
משל למה הדבר דומה, להלך עני ההולך בדרך עם חבילותיו הכבדות על כתפיו ולפתע עצרה לידו עגלה הדורה שבה נסע עשיר הדור, והעשיר הציע לעני טרמפ, העני הודה לעשיר ומיד עלה והתיישב באחד מספסלי העגלה, כשהוא ממשיך לישא את אותו המשא הכבד על כתפיו במחשבה שבכך הוא מקל את העגלה, כראות העשיר את הדבר הזה, פנה לעני ואמר: פלא הוא עליך, האם בדרך זו אתה חושב להקל את העגלה, הניח את המשא על העגלה.
כך מסביר ה"חפץ חיים", את מצבו של האדם אשר חושב לעזור לריבון העולמים במחשבת שוא של טרחה בעבור פרנסתו, וזהו "השלך על ה' יהבך" את כל בטחונו צריך האדם לשים על אדון הכל ואז מובטח הוא בהמשך דברי הפסוק: "והוא יכלכלך". ודומה למשל זה, מובא על אותו אדם שהפשיל שרוולים בנוסעו ברכבת והתחיל לדחוף, בתקוה לעזור למהלכה של הרכבת, הלא איש אשר כזה שוטה יחשב.
ומובא עוד בחפץ חיים" עה"ת: מעשה בשתי אחים שהיו סוחרי יערות, שקנו יער בשותפות והרוויחו הרבה, ועדיין נשארה עוד עבודה ורווח ביער זה, תוך כדי עיסוקם זה, נזדמנה לפניהם הזדמנות פז לקנות יער נוסף שכפי הצפוי היתה העסקה החדשה אמורה להכניס להם ממון רב, אך אחד מן האחים סירב בכול תוכף לשמוע על עסקה זו, ונימוקו: שאין להכנס לעסקה חדשה כל עוד שלא גמרו מהעסקה הראשונה, לעומתו אחיו מפציר ודוחק לגמור לעשות גם את העסקה השניה ולא לתת לרווח הצפוי להם לחמוק מבין ידיהם. החליטו ביניהם ללכת לחפץ חיים" ולהיוועץ אתו וקבלו עליהם לעשות ככל אשר יצא מפיו.
תחילה סירב ה"חפץ חיים" לייעץ להם, בטענה שאינו בקי בעסקאות מעין זו, אך לאחר הפצרות ולאחר שיש גם ענין לעשות שלום בין האחים שלא יגיעו ח"ו למחלוקת, נענה להם: לא נביא אני ולא בן נביא, אך אני אספר לכם סיפור וממנו תלמדו וכך תעשו:
לאיש אחד היתה חבית מלאה יין, שהיה רגיל להוריק את היין דרך הברז הנמצא בשוליה בזמן של עשרה רגעים, היה שם "פיקח" אחד שאמר לבעה"ב, למה לך לשהות בזמן של עשרה רגעים עדיף שתוסיף עוד ברז נוסף וכך יתקצר הזמן מעשרה רגעים לחמשה בלבד, השיב הבעה"ב על עצה זו ואמר לאותו "פיקח": ברצון רב הייתי עושה את עצתך ה"מחוכמת", לו אך יכולתי להוציא מן החבית כמות יותר מרובה ממה שהיא מכילה, אך כיוון שהכמות שהיתה זו מה שתהיה גם לאחר התקנת הברז, א"כ מה תועלת יש בברז נוסף ובמיוחד שב"ה יש לי פנאי וסבלנות לחכות עוד חמשה רגעים…
שני האחים ירדו לעומק דיברי ה"חפץ חיים" והבינו שמה שמגיע לאדם זה מה שיקבל ולא יעזור שום עשיית ברז אחר ואין להתחכם יתר על המידה. לאחר מכן נודע שאת אותה עסקה עשה אדם אחר והתברר, שהיתה עסקת ביש, שהפסיד בה את הונו בעניין רע.
דומה לזה מובא שם בפרשת וישב: פעם נכנס ל"חפץ חיים" אדם שהיה מר נפש, עני מרוד מחוסר לחם, לשפוך לפניו את מר מצבו העגום ותוך כדי השיחה התברר ל"חפץ חיים", שיהודי זה הרוויח תמיד לפרנסתו אם כי בדוחק, אך תמיד היה לו פת בסלו, אך זה לא מכבר חמד לו להתעשר ולצורך כך קנה שטר הגרלה והתחיל להתפלל יום ולילה שהשי"ת יצליח דרכו לזכות באותה הגרלה והנה התפילה עשתה פרי ואכן זכה בסכום מכובד של עשרים אלף רובל, ולא עברו ימים רבים ונהפך עליו הגלגל ואיבד את כל הונו בעסק רע, וכך נשאר עני מרוד שאין לו במה להחיות את נפשות ביתו.
נאנח ה"חפץ חיים" על מר גורלו של אותו עני, ואמר לו: שלדאבונו אין בכוחו לעזור לו, כי בספר "חסד לאברהם", כתב על מאמרם ז"ל: "שמכריזין על כל אדם אם יהיה עני או עשיר" ומכריזין גם כן כמה ירוויח בכל שבוע לפרנסתו, ומכיון שכבודו הרוויח בכל שבוע כדי פרנסתו, למה הטריח את הקב"ה בגורל? בגורל שבכבודו זכה נתנו לו מן השמים פרנסה למשך כמה שנים למפרע, ובמה אוכל עכשיו לעזרו?
