להלכה: פצע מוגלה, אם יש בו סכנה מותר לפתוח אותו בשבת, ואם אין בו סכנה, אסור, אמנם אם עושה נקב והמוגלה יוצאת מאליה ויש לו בכך צער מרובה, יש מקום להקל.
בביאור הדברים:
פצע סגור שיש בתוכו מוגלה, וכן כיס של מורסא, כתב האורחות שבת (פרק כ' עמוד ש"ה) אם יש בהם חשש פיקוח נפש, כגון שעלול להתפתח מהם זיהום לכל הגוף, מותר לעשות כל הנחוץ לרפואה אף על ידי מלאכות גמורות, והיינו אם הדבר אינו סובל דיחוי למוצאי שבת.
באופן שאין חשש פיקוח נפש, בפצע זה אסור לדחוק עליו בידיו על מנת להוציא את המוגלה אם קרוב לוודאי שיצא גם דם, ואף שהמשנה ברורה (סימן שכ"ח סעיף קטן פ"ט) כתב שהדם הכנוס בפצע ומעורב עם המוגלה אין בו איסור חובל, דכבר אינו מחובר בגוף, אך ליזהר שלא לדחוק את המכה בזה יוצא דם שמחובר לגוף.
ואם הדבר גורם לו לסבל רב וייסורים, כתב (שם) שמותר לעשות נקב שהמוגלה תצא מאליה, ועדיף לעשות כן על ידי נוכרי.
לעניין לשרות פצע מוגלה במי סבון כדי לרככו ולהוציא ממנו את המגולה, כתב בספר שש"כ (פרק ל"ה סעיף ט"ז) שאסור, משום גזירת שחיקת סממנים, דניכר שרוחץ לרפואה, והוי טיפול בפצע.
