דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי: פרשת תרומה
פירש רש"י: ויקחו לי תרומה. לי, לשמי:
רבנו האר"י הקדוש פירש: אדם שנותן צדקה יכוון י' ק' ו' ה'. המטבע הוא י' כי בכל מטבע יש 10 פרוטות. ה' זה חמש אצבעות של נותן הצדקה. ו' זו היד שמושיטה את הצדקה. ה' אלו הן חמש אצבעותיו של העני שמקבל את הצדקה
אומר האר"י כשאתה נותן צדקה אל תמסור את הכסף לידו של העני אלא תניח את הכסף בידך והעני יושיט ידו ויקח מידך, כך שמי שרואה מהצד נראה לו שהעני נתן לך ולא אתה נתת לעני ובכך העני לא מתבייש. וכלל ידוע בצדקה, ככל שמפלס הבושה יורד מפלס השכר עולה.
ויש מי שמפרש על פי דברי הגמרא בברכות סג ע"א: אמר חזקיה בריה דר' פרנך אמר רבי יוחנן למה נסמכה פרשת סוטה לפרשת תרומות ומעשרות לומר לך, כל שיש לו תרומות ומעשרות ואינו נותן לכהן סוף נצרך לכהן על ידי אשתו. במקום להביא לכהן את המעשרות הוא יצטרך להביא את אשתו. שנאמר: {במדבר ה-י} 'ואיש את קדשיו לו יהיו' אם הוא לוקח את המעשרות לעצמו, וסמיך ליה 'איש איש כי תשטה אשתו' וכתיב: 'והביא האיש את אשתו אל הכהן'.
לכאורה מה הקשר בין הדברים? הרי הקב"ה מנהיג את עולמו על פי מכ"ם אז מה המידה כנגד מדה יש כאן?
מסביר המלבי"ם: אדם שלא נותן תרומות ומעשרות זה נובע מקמצנות ועין רעה. אדם קמצן הוא קמצן גם לבני ביתו. הגיהינום הכי גדול זה בעל קמצן!
סיפרה בחורה אחת שיצאה לפגישה עם בחור אחד, תוך כדי אמרה לו שהיא צמאה, אמר לה הבחור עוד כמה דקות אנחנו מגיעים לגן ציבורי יש שם ברזיה, תוכלי לשתות לרוויה.
מספרים על אבא אחד שראה את ביתו לאחר נישואיה עם לחיים סמוקות שאל אותה אביה רואים שבעלך יודע טוב לבשל, מה את אוכלת שלחייך כל כך סמוקות? אמרה לו אבא, לשון. לאחר זמן שוב ראה האבא את ביתו עם לחיים סמוקות ושמנות וכולה אומרת כבוד. שאל אותה אביה מה את אוכלת שאת נראית כל כך מאושרת? ענתה הבת ואמרה לשון!
הסבירה הבת לאביה, בעלי נותן לי לשון בכמויות! הוא מפרגן לי כל הזמן, מעריך כל דבר שאני עושה ומכיר לי טובה גדולה.
אדם שלא מפרגן לאשתו, לא נותן לה, לא קונה לה, היא יכולה חלילה למצוא את זה בחוץ אצל מישהו אחר ומשם זה מגיע לפרשת סוטה. אם הוא לא מכיר באלוקים ולא נותן תרומות לכהנים, לנזקקים, לאלמנות ויתומים, ולא רק להם גם לאשתו לא נותן, אז חלילה זה יכול להגיע שלבסוף יביא את אשתו אל הכהן
אומר הרא"ם: כעת מובנים דברי רש"י שאמר ויתנו לי לשמי! אומר רבונו של עולם בבקשה תן את התרומות שאתה צריך לתת כי אם לא בסופו של יום אשתך תגיע לכהן ויצטרכו למחות את שמי במים, כדי ששמי לא ימחה במים דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה. לי לשמי!
אמר רב נחמן בר יצחק ואם נתנן סוף מתעשר שנאמר {במדבר ה-י} איש אשר יתן לכהן לו יהיה לו יהיה ממון הרבה וכמו שאמר שלמה המלך: יש מפזר ונוסף עוד, מי שמפזר לצדקה מוסיפים לו עוד ועוד
התורה אומרת: עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר אֵת כָּל תְּבוּאַת זַרְעֶךָ הַיֹּצֵא הַשָּׂדֶה שָׁנָה שָׁנָה: דרשו חז"ל עשר בשביל שתתעשר! זו המצוה היחידה בה הקב"ה נותן לנו את האפשרות לבחון אותו. כנאמר (מלאכי ג. י'): "הביאו את כל המעשר וגו' ובחנוני נא בזאת וגו' והריקותי לכם ברכה עד בלי די", הרי שדוקא במצות הצדקה רשאי אדם לנסות ולבחון את הקדוש ברוך הוא אם לא שיפתח לו את ארובות השמים.
אם כן מי שמעשר את רווחיו זוכה שהקב"ה נותן לו פי כמה וכמה, עד בלי די. ומאידך מי שלא נותן הקב"ה נוטל ממנו מה שנתן לו. הצדקה היא לא רק המפתח לעושר, הצדקה בעיני הקב"ה היא המדד האם מגיע לך או לא. אם אתה נותן צדקה אז אתה אדם אמין שאפשר לסמוך עליך ולהפקיד בידך כספים כי אתה תעביר אותם לייעדם, אך אם אתה לא נותן צדקה אתה לא אמין וממילא לא יפקידו בידך כספים לאחרים. ולא זו בלבד, אלא שעוד יקחו לך את מה שבידך!
מעשה על רבן יוחנן בן זכאי שרכב על חמור בדרך לירושלים
הגמרא בכתובות סו: מספרת: ת"ר: מעשה ברבן יוחנן בן זכאי שהיה רוכב על החמור והיה יוצא מירושלים, והיו תלמידיו מהלכין אחריו. ראה ריבה אחת (אשה חשובה) שהיתה מלקטת שעורים מבין גללי בהמתן של ערביים, שכל כך היתה עניה ורעבה שהיתה מתפרנסת מהשעורים שלא נתעכלו בתוך גללי הבהמות. כיון שראתה אותו נתעטפה בשערה ועמדה לפניו, אמרה לו: רבי, פרנסני! אמר לה: בתי, מי את? אמרה לו: בת נקדימון בן גוריון אני. אחד מהעשירים הגדולים ביותר שהיו בירושלים. טייקון בלשוננו. אמר לה: בתי, ממון של בית אביך היכן הלך? אמרה לו: רבי, האם לא כך מושלים משל בירושלים, מלח ממון חסר?
פעם לא היו מקררים איך היו משמרים את הבשר? היו מולחים אותו במלח והמלח היה מייבש את הבשר וכך הוא נשאר אכיל. אומרת הגמרא מה המלח של הממון כדי שישאר ימים רבים? ראינו המון טייקונים שהיה להם וישבו ברומו של עולם ויום אחד התהפך עליהם הגלגל ולא נשאר להם כלום!
אומרת הגמרא איך עושים שהממון יתקיים וישאר? מלח ממון חסר אם אתה רוצה להשביח את ממונך ושישאר תחת ידך, אז תחסיר ממנו, תוציא ממנו לצדקה.
אמרה לו רבי, אבא שלי לא החסיר מכספו לצדקה!
שואלת הגמרא, אבא שלה לא החסיר מממונו לצדקה? הרי כשהיה יוצא מביתו לבית המדרש היו פורסים לפניו שטיחים והיו באים העניים ולוקחים את השטיחים האלה לעצמם.
עונה הגמרא, אכן הוא נתן צדקה, אבל לא נתן כפי שהיה צריך לתת, כלומר לא נתן מספיק ביחס לעושר הגדול שהיה לו.
תירוץ נוסף אומרת הגמרא: שהוא נתן צדקה לכבודו. כל פעם שנתן צדקה הוא דאג שיהיה לזה פרסום. וכשאדם מקבל כבוד זה סוג של תשלום, זה פוגע במעלת הצדקה. אדם שנותן צדקה צריך לתת מבלי להשאיר עקבות
שאל אותה עוד רבן יוחנן בן זכאי הממון של בית חמיך היכן הוא? אמרה לו: בא זה ואיבד את זה. לפי שנתערב המעות בו, וגם הם לא נתנו צדקה כראוי. אמרה לו: רבי, זכור אתה כשחתמת על כתובתי? אמר להן לתלמידיו: זכור אני כשחתמתי על כתובתה של זו, והייתי קורא בה אלף אלפים דינרי זהב מבית אביה חוץ משל חמיה. בכה רבן יוחנן בן זכאי ואמר: אשריכם ישראל, בזמן שעושין רצונו של מקום – אין כל אומה ולשון שולטת בהם, ובזמן שאין עושין רצונו של מקום – מוסרן ביד אומה שפלה, ולא ביד אומה שפלה אלא ביד בהמתן של אומה שפלה.
הצדקה פועלת בדו סטרי! מצד אחד מי שנותן כדבעי אז כביכול הוא דוחף את הקב"ה להעשיר אותו, להעצים את עושרו. ומצד שני מי שלא נותן גורר את הקב"ה כביכול לקחת ממנו את ממונו כי הוא לא ראוי שהממון הזה יופקד בידו.
החפץ חיים היה בוכה בשעת לימוד הגמרא
ה"חפץ חיים" כשהיה לומד את הגמרא הזו היה בוכה ואומר, מי יכול לומר שכאשר הוא עושה מצוה לא מעורב בזה הנאה אישית והכל נטו לשם שמים? ומי יכול לומר שכשהוא עושה הוא עושה כל מה שהוא יכול באמת לעשות?
כתב ה"אור החיים" הקדוש שישתדל אדם לפחות פעם בשבוע לעשות איזו מצוה נקיה, בשלמות ולשם שמים בלי שום פניה. לא שאני עוזר לו כדי שיעזור לי.
לא כמו אותו אחד שתרם ספריות לבית הכנסת, אמר לגבאי בבקשה תרשמו על הספריות להצלחתי ולהצלחת אשתי והילדים, נתן לו את השמות ואמר לו למטה תכתוב שזה נתרם בעילום שם!
לכן אומרת הגמרא חסד של אמת הוא חסד עם המתים כי שום אחד לא מצפה שהמת יחזיר לו. המת עזב את המועדון ומבלה במוזיאון השיש. ונתנו בזה רמז. אמת ר"ת, ארון, מיטה, תכריכים.
