המן הרשע הפיל פור הוא הגורל כדי לאבד ולהשמיד את היהודים מנער ועד זקן… וכשנפל הפור על החודש הזה הלא הוא חודש אדר שמח שמחה גדולה שידע שבו נפטר משה רבנו אבי הנביאים. ולא היה יודע שבז' באדר מת ובז' באדר הוא נולד כיוון שהקב"ה ממלא שנותיהם של צדיקים.
בעל ה'יערות דבש' ר' יהונתן אייבשיץ שואל – מדוע הקדימה הגמרא יום המיתה ליום הלידה? ותירץ ע"פ תיקוני הזוהר שנשמתו של משה רבנו מתפשטת בנשמות הצדיקים והחכמים שעוסקים בתורה. כפי שנאמר בתלמוד על החכמים: "משה שפיר קאמרת"…
כעת נבין את דברי התלמוד: ולא היה יודע שבז' באדר מת ובז' באדר הוא נולד. כי אחרי שמת משה רבנו או אז נולד מחדש בכל צדיק וחכם שעוסק בתורה.
נס פורים נעשה על ידי מרדכי היהודי שהיה שקול בדורו כמשה בדורו. כתבו המקובלים: מרדכי הוא גלגול וניצוץ של משה רבנו, על משה נאמר והאיש משה ועל מרדכי נאמר איש יהודי. כתב החיד"א ע"ה, איש יהודי = 345 משה = 345
כל החכמים קוראים להם תואר לפני השם רבי עקיבא, רבי שמעון, רבי מאיר ואילו אצל משה נאמר השם קודם ואח"כ התואר – רבנו מדוע? כיוון שכשנולד עדיין לא ניתנה תורה ובחלוף שמונים שנה דיבר עם הקב"ה וקיבל את התורה ורק אז נעשה רבם של ישראל. כך מביא הרב רבי נתן שפירא במצות שימורים.
משה רבנו הנחיל לנו את התורה
התורה מתווה דרך אחת וקו אחד ישיר לעם ישראל, תורה מלשון הוראה, "וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל", התורה היא אחת לא השתנתה ולא תשתנה לעולם. יהודי באשר הוא צריך שתהיה לו דרך אחת בלבד, שתהיה לו ת.ז. אחת.. עַד מָתַי אַתֶּם פֹּסְחִים עַל שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים אִם יְהוָה הָאֱלֹהִים לְכוּ אַחֲרָיו וְאִם הַבַּעַל לְכוּ אַחֲרָיו אמר אליהו הנביא לעם.
בפולניה הגויים עבדו קשה מאוד עבור כמה פרוטות ליום, מהם היו שואבי מים והיו חוטבי עצים והיו עובדים בבתיהם של יהודים עד שידעו את שפת האידיש היטב.
ערב אחד בסיום יום מפרך, חלף אחד מאותם גויים ליד בית הכנסת של היהודים וראה את אחד ממכריו – יהודי עני, עומד ליד בית הכנסת לקבץ נדבות, ובידו גרושים רבים, חופן מלא מטבעות. הוא התקרב, הציץ בכף ידו ושאל כמה יש לך ביד? "שלש זלוטי" השיב, בערך כמו שלשה שקלים. "איך הרווחת כל כך הרבה שאל?" העני היהודי השיב לו: היהודים כולם חולפים בסמוך אלי בין מנחה לערבית, כשלש מאות יהודים נכנסים לבית הכנסת, וכיוון שהיהודים רחמנים בני רחמנים רק צריך לצעוק, "יהודים צדקה, צדקה"! וכל אחד נותן איזה שהוא מטבע וכך מתאספים להם שלש מאות גרושים…
אמר הגוי לעצמו "וכי משוגע אני ללכת לעבוד כל היום כולו בשביל עשרה שקלים? החליט שממחר הוא נעמד ליד בית הכנסת של היהודים ומבקש נדבות".
למחרת ישן כל היום ולקראת ערב התעורר ומיהר לרחבת בית הכנסת הגדול של היהודים והחל צועק באידיש: "יהודים רחמנים, נדבה לעני". ואכן נתנו לו נדבה, זה גרוש וזה חצי גרוש וכך הצליח לאסוף סכום מכובד. אלא שליבו נחמץ. זאת משום שבצידה השני של רחבת בית הכנסת, ישב עני אחר שמשום מה הבחין כי נתנו לידיו גם עשרה גרוש בבת אחת.
לאחר סיום התפילה והתפזרות הקהל שאל הגוי את אותו עני, "אולי תגלה לי את סודך, מדוע לך נותנים גם מטבעות של עשרה גרוש ולי לא?"
הסביר לו העני: אני גר צדק, וליהודים יש סימפטיה מיוחדת לגרי צדק, לכן נותנים לי יותר".
למחרת בא העני הגוי וצעק באידיש: "יהודים רחמנים רחמו על עני גר צדק" ואכן נתנו לו בעין יפה. אך שוב נחמץ לבו כאשר גילה עני נוסף כשהוא ישוב בצד על כיסא וציבור המתפללים נותנים לידו גם מטבעות של עשרים אגורות ואפילו חצי לירה!
לאחר התפילה ניגש מיודענו לאותו עני ושאל: מדוע לך נותנים יותר ממני?
השיב לו העני: "אני נכד של הבעל שם טוב, והיות ואני נכד של צדיקים נותנים לי יותר"…
למחרת הגוי הגיע מוקדם והחל לצעוק: "רבותי, תנו נדבה לעני גר צדק נכד של הבעל שם טוב"… ואז כבר לא קיבל גרוש אחד! המתפללים עברו על פניו והעלו חיוך על פניהם. הגוי פשוט לא הבין את הסתירה בדבריו. או שאתה נכדו של הבעל שם טוב או שאתה גר צדק?
תחליט מי אתה?? ראש של גוי!!!
פעמים שזו גם הבעיה שלנו שאנו חיים בסתירה, ולכן קשה לנו לחנך את בנינו, עדיין לא החלטנו מה אנחנו? צדיקים או לא צדיקים? מדקדקים במצוות או חלילה מזלזלים? נכד של הבעש"ט או גר צדק. כאשר הורה נכשל בכך ולא ברור לא מהי תעודת הזיהוי שלו, אז קשה לו מאוד לחנך את בניו.
בקריאת שמע אנו אומרים "ושננתם לבניך ודברת בם בשבתך…" שואל ה"חתם סופר" היה צריך להיות כתוב, ושננתם לבניך ודברו בם לא ודברת? בשבתם בביתם ולא בשבתך בביתך?
עונה על כך ה"חתם סופר", "ושננתם לבניך" אם רצונך שילדיך ילמדו, אז קודם אתה "ודברת בם", תראה להם דוגמה אישית! כאשר בניך יראו אותך בתור אבא שאחר יום קשה ומעייף במקום ללכת לנוח אתה רץ לבית הכנסת להתפלל ולקבוע עיתים לתורה, אז יקויים בך "מעשה אבות סימן לבנים", בניך יחקו את מעשיך. אבל אם האבא מקיים את הפסוק "מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל…" אבל הוא "לא עשה כן" מה כבר יש לצפות מהילדים?
חכמת המסכן בזויה
שלמה המלך בקהלת אומר: "חכמת המסכן בזויה" נשאלת השאלה חכמי ישראל שהיו מסכנים, חכמתם חלילה בזויה? כלום תורתו של החכם נמדדת לפי עושרו? רבי עקיבא בתחילת דרכו היה רועה צאן, עני מרוד. כלום חלילה תורתו וחוכמתו בזויים? אלא המסכנות כאן היא: כאשר החכם אומר לעשות כך והוא עושה אחרת.. לא תטה משפט והוא מטה משפט, לא תכיר פנים והוא מכיר פנים, לא תקח שוחד והוא לוקח שוחד. כל אלמנה ויתום לא תענון והוא מענה אותם. חכם כזה הוא מסכן שחכמתו בזויה, הסתירה בחיי האדם היא מסכנותו!.
