גאולה באמונה

"וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (שמות י"ג יח).

פרשת בשלח: פרשת השבוע עוסקת בדברים הגדולים, ביציאת מצרים, בקריעת ים סוף, אבל היא מתחילה בפסוק מאוד מעניין: "וחמושים עלו בני ישראל מארץ מצרים", מה פירוש המילה "וחמושים"?

חז"ל במדרש ביארו שרק מעטים זכו לצאת ממצרים. למרבה עשרים אחוז ולממעיט חמשה אחוז: "וחמושים עלו בני ישראל אחד מחמשה וי"א אחד מחמשים וי"א אחד מחמש מאות עלו … ואימתי מתו בשלשת ימי אפלה" (מכילתא דרבי ישמעאל בא – מסכתא דפסחא פרשה יב).

רש"י ביאר: "וחמשים – אין חמושים אלא מזויינים … שכך נאמר "וחמושים עלו בני ישראל" – וכן ביהושע (א) "ואתם תעברו חמושים". וכתיב: (שם ד) "ויעברו בני ראובן ובני גד וחצי שבט המנשה חלוצים ארבעים אלף חלוצי צבא".

רבי נהוראי אומר: העבודה! לא אחד מחמש מאות עלו, שנאמר (יחזקאל טז) "רבבה כצמח השדה נתתיך" וכתיב (שמות א) "ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו", שהיתה האשה יולדת ששה בכרס אחד, ואתה אומר אחד מחמש מאות עלו? העבודה! לא אחד מחמש מאות עלו, אלא שמתו הרבה מישראל במצרים. ואימתי מתו? – בשלשת ימי אפלה, שנאמר (שמות י) "לא ראו איש את אחיו", שהיו קוברים מתיהם, והודו ושבחו להקב"ה שלא ראו אויביהם וששו במפלתם' (מכילתא).

רש"י והמכילתא מגלים לנו רעיון עצום ביותר

פעמים שאדם נמצא במצרים גדולים, מתמודד בחיים עם קשיים בלתי נסבלים, ומה אז? בחושך הזה שהחיים מזמנים לאדם, רובם של האנשים שוקעים בחושך, ולא יוצאים ממנו. מי שכן מצליח לצאת זה אחד מחמש, אחד מחמישים, אחד מחמש מאות. הבודדים שכן מצליחים לצאת מהקשיים הגדולים של החיים, איך הם עשו זאת?

הרבה דרכים למקום, אבל פרשה זו מאירה לנו בשלושה דברים. הראשון – האמונה, אלה שלא האמינו – נשארו במצרים. כשאדם מתמודד עם קשיים אדירים וכבדים, דבר ראשון צריך להתמלא באמונה בה', "להגיד בבוקר חסדיך ואמונתך בלילות".

דבר שני – לראות את האור, "ולכל בני ישראל היה אור במושבותם", לא להישאר בחושך, לחפש את האור בכל מקום אפשרי, לאחוז בו, וכך לצאת החוצה. ויתכן אפילו שזה יהיה קריעת ים סוף, שזה מעל השכל וההיגיון ואין קשה ממנו, אבל זאת הדרך.

הדבר הנוסף שצריך זה כלי נשק. בכל אירוע ובכל מקרה שאדם מתמודד אתו צריך לחפש את כלי הנשק שיכולים לעזור, לחפש את אותם דברים ואמצעים שיכולים לעזור בהתמודדות על מנת לצאת מהחושך.

לא להרים ידיים, לא להישבר, לא להתייאש, לא משנה מה קורה, תמיד צריך לנסות להיות שייך לאלו שהם אחד מחמישים, אחד מחמש, ואחד מחמש מאות. להיות אותם אנשים שמצליחים להתאזר ולהתעשת, למצוא את הנשק הנכון, למצוא את האור הנכון, ואת האמונה הנכונה כדי לצאת מהחושך ומהמצרים לגאולה ולאור הגדול.

התנאי ליציאה ממצרים

כדי לצאת ממצריים לחרות היה קריטריון אחד חשוב ביותר והוא היה המרכזי שבכולם להאמין בגאולה, להאמין שהקדוש ברוך הוא יוציא אותנו, ולא פחות מזה להאמין שאנחנו מסוגלים להיות בני חורין.

האמונה שאפשר לצאת. כשאני מזהה את המקום הפרטי בו אני תקוע, אך מתקשה להאמין שאי פעם אצא משם, סביר כי יהיה לי קשה לצאת. אך ברגע שאני מחזק את האמונה שבעזרת ה' היציאה הזו אפשרית, שאני מסוגל  ויכול – אמונה זו כבר פותחת ומרחיבה את הסיכוי שלי ליציאה. האמונה בה' וגם האמון שלי בעצמי, ביכולת שלי להשתחרר, להצליח ולהתקדם הם כלים עיקריים ומשמעותיים מאוד ליציאה מעבדות לחרות.

מהי חרות?

חרות היא קודם כל יציאה מעבדות. כאשר איננו עבדים למישהו אחר, למשהו אחר, כאשר אנו משוחררים לבחור, להרגיש ולעשות. איננו עבדים לאדם אחר, לתרבות, ל"מה יגידו" או לכל דבר אחר – אנו משוחררים לבחור, להחליט ולהתפתח – זוהי חירות.

לכל אחד מאתנו ישנו רצון פנימי מהותי להתקדם, לצמוח, לפרוח, ולהתפתח בדרך הישרה והטובה. מאידך ישנם מקומות פנימיים בנפשנו אשר כובלים אותנו לעיתים, מגבילים אותנו, או אף מצמצמים את יכולת הבחירה, הצמיחה וההתפתחות. מהמקומות הללו אנו רוצים ושואפים לצאת ולהשתחרר.

שמונים אחוז מעם ישראל אמרו לעצמם בואו נהיה קצת הגיוניים ומציאותיים. אנחנו כבר מאתיים ועשר שנים עבדים במצריים, מעולם אפילו עבד אחד לא הצליח לברוח מהמקום הזה. הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו הכה על ידי משה רבנו שמונה מכות קשות וכואבות על המצרים, והמצרים עדיין בתוקפם וגבורתם, בשיא חוזקם. כנראה שאין אפשרות לצאת מהגיהינום הזה, כנראה שזה לא יקרה. על פי השכל הישר וההיגיון, המציאות שלנו לא הולכת להשתנות

מי שנשאר עם השכל וההיגיון נשאר גם במצרים האפילה והחשוכה, אך מי שמבין שבמקום שנגמר השכל והטבע שם מתחילה האמונה וכל הטבע שהטביע הקב"ה בבריאה, ההיגיון והשכל הם רק כדי לנסות אותנו האם בסופו של יום נגיע לאמונה האבסולוטית בקדוש ברוך הוא. וכמו שאומר המדרש: אמר הקב"ה שמעו לי שאין אדם שומע לי ומפסיד (דברים רבה ד ה). שהרי אין בידנו את הכלים לדעת חשבונות ודרכי שמים.

באסיפת רבנים שהתקיימה באחד מבתי המלון בירושלים, לפתע, בעיצומה של האסיפה התפרץ לחדר פרופסור, והחל מנבל את פיו על בורא עולם. היו לו עליו שאלות…

היה שם מלצר מסורתי, יהודי פשוט. הוא פנה לפרופסור ושאל: "אולי יספר לי מעלת כבודו מה אוכלת פרה?

"חציר" השיב הפרופסור
ומה אוכלת כבשה"? הוסיף המלצר לשאול
"גם היא אוכלת חציר".
"ומה אוכלת העז"? 
"חציר", השיב הפרופסור בגאוה.
"התוכל להסביר לי שואל אותו המלצר, אם האוכל שוה אצל כולם, מדוע הצואה שלהם שונה זו מזו?

הפרופסור נעלב מהשאלה, וענה בשחצנות: "אינני מבין בדברים כאלה עמוקים"!

"אם ברפש של בעלי חיים אינך מבין, אז בעומק דרכיו יתברך אתה כן רוצה להבין"? הטיח בו המלצר, והאיש נאלם דום.

מי שהולך בדרך ה', מאמין ובוטח בו לעולם לא יפסיד ויזכה לראות בישועת ה'.

מסופר על אחת הקהילות הקדושות באחת העיירות בסמוך לניו יורק שביצעו שיפוץ כללי ויסודי בבית הכנסת של הקהילה. הריצוף הוחלף הכסאות אף הם ואף התיבה וארון הקודש חודשו ומה בעצם לא שופץ והוחלף, בית הכנסת פשט צורה ולבש צורה.

אחד המתפללים העיר לחבריו, הנה שיפצנו את כל בית הכנסת להפליא, מהמסד ועד הטפחות, אך דבר אחד שכחנו. את ספר התורה. ספר התורה שלנו הוא מלפני כמה דורות, עתיק יומין ומידי פעם מוצאים בו טעויות ולכן יש לתקנו אף הוא.

אתה צודק אמרו החברים ומיד התקשרו עם סופר מומחה מניו יורק שיבוא לראות ולתקן את ספר התורה

הסופר הגיע ולאחר בדיקת ספר התורה אמר להם שהתיקון יעלה 5.000 $!

5.000 $ ? זה יקר מאוד אמרו הגבאים, חשבנו אולי 500 – 1.000 $  

עזב הסופר את המקום לא לפני שאמר להם שלדעתו יתכן והספר תורה בכלל פסול.

בלילה נדדה שנתו של הסופר, האם בגלל כסף אשאיר קהילה גדולה בלי ספר תורה? ויתכן והספר בכלל פסול והם מברכים ברכות לבטלה וכו'…

בבוקרו של יום צלצל הסופר לחברו שגם הוא סופר וסיפר לו את המעשה והציע, מה דעתך שניקח על עצמנו את המשימה הקדושה הזו ונתקן להם את ספר התורה ללא תשלום?

ענה לו חברו, בשמחה, אני איתך.

מיד נסעו שני הסופרים לעיירה, התנצלו בפני הגבאים ואמרו שהם לוקחים על עצמם לתקן את ספר התורה ללא תמורה!

בחזרתם לניו יורק טעו בדרכם ונקלעו לבית עלמין נוצרי בו התקיימה באותה שעה הלוויה של אחד התושבים שהיה מעשירי העיירה.

מיד כשהגיעו לכניסה לבית העלמין עצר אותם שוטר וביקש שיזדהו. הם סיפרו לשוטר שהם פשוט טעו בדרכם. השוטר אטם אזניו משמוע וביקש מהם בתוקף להזדהות, רשם את שמם וכתובתם וצילם את תעודת הזהות שלהם.

לאחר שבועיים ימים כל אחד מהסופרים קיבל שיק של 86.000 $ לביתו

בבירור שערכו מה פשר השיק, התברר כי הנפטר שהיה מעשירי העיירה שנקבר באותו יום שהם נקלעו לבית העלמין כתב בצוואתו, כל מי שישתתף בהלווייתו יקבל חלק בירושה!

אדם שהולך עם הקב"ה, הקב"ה הולך איתו. מי שלא מחפש את הטבע, את ההיגיון ואת השכל אלא מחפש את אלוקים זוכה למצוא אותו וזוכה לכל הישועות.

מאת: הרב דוד הכהן – גן יבנה