אחת מל"ט אבות מלאכות שחייבים עליהם ועוברים באיסור תורה היא מלאכת צובע. ואין הצובע חייב עד שיהא צבע המתקיים, אבל הצובע בצבע לא מתקיים, הרי זה פטור, אבל אסור מדברי סופרים.
צביעה באוכלים
השולחן ערוך בסימן ש"כ סעיף י"ט מביא לתן כרכום בתבשיל מותר, ואין לחוש משום צובע, שאין צביעה באוכלים.
מבואר שאין מלאכת צובע באוכל.
המשנה ברורה בסימן נ"ו מביא וכן מותר לתן יין אדום בתוך יין לבן אף על פי שמתאדם.
וכן לתת תמצית תה לתוך כוס מים, כתב השער הציון בסימן שי"ח שמותר, ואין לחוש בכך שהמים נצבעים על ידי תמצית, הואיל ואין צביעה באוכלים.
וכן מובא בשולחן שלמה בפרק י"א שכתב שמותר לתן תרכיז מאכל לתוך אוכל מים כדי לתן בו צבע, ומותר, משום שאין צביעה באוכלים.
הביאור הלכה מביא בשם הנשמת אדם שמפקפק בעצם הדין, מהגמרא בשבת דף ע"ה: שוחט משום מה הוא חייב, אמר רב משום צובע, (שהדם יוצא וצובע) א"כ מבואר שיש מלאכת צובע באוכל.
מבואר מהנשמת אדם, שאסור לתן כרכום, וכן יין אדום ביין לבן, וכן לתן תרכיז מאכל לתוך מים, משום מלאכת צובע.
בדרכי משה באות ב' מביא את שיטת ר"א מינץ, שאסור לתן יין אדום ביין לבן, משום מלאכת צובע, אבל לתן כרכום לתוך המאכל מותר, ואין בזה משום מלאכת צובע.
והטעם שבדבר, שביין נתינת היין בשביל הצבע וזה אסור, אבל בנתינת כרכום כל הנתינה היא בשביל הטעם, ונכון שגם יש צבע מ"מ הכרכום נועד בשביל הטעם, לכן נראה להתיר ואין בזה משום מלאכת צובע.
וכן תרכיז מאכל שכל הנתינה בשביל הטעם מותר.
מבואר שיש שלש שיטות: השולחן ערוך כתב להתיר, הנשמת אדם כתב לאסור, ר"א מינץ כתב לחלק בין דבר שכל עיקרו בשביל הטעם, לבין דבר שכל עיקרו בשביל הצבע.
צביעה בבגדו
השולחן ערוך בסימן ש"כ סעיף כ' כותב יש מי שאומר שהאוכל תותים או שאר פרות הצובעים צריך ליזהר שלא יגע בידיו צבועות בבגדיו או במפה משום צובע, אבל אם צובע פתו במשקה אין איסור, משום שאין צביעה באוכלים.
מבואר שיש מלאכת צובע בבגדו או במפה ולכן צריך להיזהר שלא לאכול תותים ולנגב את ידו במפה, משום מלאכת צובע.
אף על פי שמקלקל בצביעה זו, וכול המקלקלים פטורים, מ"מ איסור דרבנן יש.
ומרן נקט בלשון צריך ליזהר לחשוש לדעת היראים. אך הרדב"ז בחלק ד' סימן קל"א הורה להתיר, מטעם שאין צביעה בדרך לכלוך, וכן דעת הרב לווית חן סימן צ"ב עמוד קמ"ט שבמקום הצורך יש לסמוך על הרדב"ז וסייעתו להקל.
ובחזון עובדיה שבת חלק ה' עמוד ט"ו העלה בעיקר להלכה להקל כדעת הרדב"ז, ומה שכתב מרן שיש להיזהר, מדרך זהירות בעלמא ולא מן הדין.
צביעה בגופו
המשנה ברורה מביא שהצובע פניו וידיו, אין לחשוש ומותר, שאין צביעה אלא בדבר שדרכו לצבוע. ולא דומה לאישה, שהדין שלא תעביר סרק על פניה מפני שצובעת, משום שדרכה בכך להתייפות.
מבואר שאם הדרך בכך לצבוע חייב משום מלאכת צובע, כגון אישה שדרכה בכך להעביר סרק על פניה אסור.
אבל בדבר שאין הרגילות, כגון לצבוע פניו וידיו מותר, ואין בזה משום מלאכת צובע בשבת.
החוט השני בפרק י"ט מביא מאותו טעם יש להתיר להניח יוד בשבת על פצע (באופן שמותר משום רפואה) ואין בזה חשש משום צובע כיוון שאין הדרך לצבוע בכך, וזה דומה למה שכתב במשנה ברורה שמותר לצבוע פניו ידיו, ואין בזה משום מלאכת צובע.
בחוט השני מביא מותר לבדוק בעד בדיקה, בשבת וביו"ט, ואין לחוש משום צובע, אף שבודקת בזמן שעלולה למצוא דם, כגון בהפסק טהרה.
והטעם שבדבר משום שהיא רוצה ליראות שהיא נקיה, ואין המטרה שלה להוריד את הצבע שעל הבגד.
מלאכת צביעה באיפור בשבת
השולחן ערוך בסימן שג' סעיף כ"ה מביא אסור לאישה שתעביר סרק על פניה, משום צובע, ומטעם זה אסורה לכחול בשבת, ומטעם זה אסורה לטוח על פניה בצק, וכשנוטל אותו מאדים הבשר.
מבואר איסור איפור בשבת משום מלאכת צובע.
לגבי צביעת הפנים בסרק לבן, כתב הכף החיים שאסורה.
וכן כתב באגרות משה בחלק ה' סימן ס"ז, לאסור לעשות בצבע לבן פעולה שתכליתה לעדן ולחזק את המראה הטבעי של עור, ויש בזה משום מלאכת צובע.
בשו"ת שבט הלוי חלק ו' סימן לג' מביא לחלוק להתיר, ואין בזה משום מלאכת צובע.
סרק בצבע הפנים, רק כדי להסתיר נקודות וכתמים, דעת חוט השני בפרק י"ט שנחשב הדבר כצביעה ואסור.
לגבי נתינת אבקת פודרה על הפנים, כתב באגרות משה שאם אבקה יבשה היא, וכיוון שאינה נדבקת לפנים ואינה מתקיימת זמן רב, אין זה נחשב צובע ומותר, בין אם היא לבנה לבין אם יש בה צבע.
אך למעשה כתב שיש להיזהר מלתת אבקות כאילו, ואפילו שכשהן בצבע שלהן בצבע לבן, כיוון שבדרך כלל רוב האבוקות הנמכרות לתמרוקי נשים נעשות על בסיס שומני, ויש מתקיימות לזמן, וממילא יש ברובן חשש צובע, ואין להתיר אלא באבוקות שהניסיון מורה שאינם מתקיימות, כגון באבוקה הנקראת טלאק הנעשית בלא שמן ואינה מתקיימת.
וכן כתב בילקוט יוסף, מותר לאישה לתת בשבת אבקת פודרה צבעונית על פניה, כיוון שאינה דבר המתקיים.
בשולחן שלמה בפרק י"ד חולק שאסור לתת אבוקה פודרה אפילו שאינה נדבקת היטב, כיוון שכל כוונתה לצביעה, ואסור אפילו לזמן מועט.
מבואר שיש מתרים דווקא באבקת פודרה שלא מתקיימת, אבל באבקת פודרה מתקיימת אסור, ויש אוסרים אפילו בדבר שלא מתקיים.
להשים לקה על הציפורנים, דעת הגאון שלמה זלמן אוירעבך באוהל שרה פרק ד', שיש לחשוש בזה לאיסור תורה של צובע, כיוון שרגלים בכך, והוא דבר שעומד לזמן, והייתה מעדיפה שתישאר הלקה קיימת תמיד. ואף לקה שקופה, שיש איסור צובע, כיוון שמבריקה ומדגישה את צבע הציפורן.
וכן הובא בשמירת שבת כהלכתה פרק י"ד הערה קס"ז, והוכיח מהמשנה ברורה סימן שכ"ז סימן קטן י"ב שאסור לתן שמן על גבי נעלים, משום איסור צובע שעל ידי זה גורם לצבע הנעל להיות מבריק ושכן דרך האומנים, וכן הדרך ברהיטי עץ לצבוע אותם בלקה שקופה.
קראו גם:
