רבי יהודה הנשיא, שזכה לכינוי "רבנו הקדוש", נקרא בשם "נשיא" בזמן שהותו בארץ ישראל. לפי מסורת חז"ל רבי יהודה הנשיא נולד בין השנים 135-137 לספירה, מעט לאחר מרד בר כוכבא, בתקופת גזירות השמד של אדריאנוס קיסר. היה נשיא הסנהדרין נצר למשפחת הלל הזקן וחתם את תקופת התנאים. בבחרותו זכה ללמוד מפי רבי שמעון בר יוחאי, רבי יהודה בר אילעי, רבי אלעזר בן שמוע וכן מפי אביו רבן שמעון בן גמליאל.
מפעל חייו: חיבור המשנה
המפעל החשוב ביותר של רבי יהודה הנשיא היה ללא כל ספק, עריכת התורה שבעל פה, כלומר המשניות. רבי יהודה הנשיא ידע כי בגלל קושי ושעבוד הגלות שעוברת ותעבור על עם ישראל, עלולים דינים רבים להשתכח, ולכן החליט ללקט ולאסוף את כל ההלכות שנמסרו איש מפי איש עד למשה מסיני ולהנציחם בחיבור אחד הנקרא "משנה".
המשנה נכתבה בלשון הקודש, והיא חולקה על ידי רבי יהודה הנשיא לנושאי אב, ויחד אוגדו לששת סדרי המשנה המוכרים לנו: זרעים, מועד, נשים, נזיקין, קדשים וטהרות.
- סדר זרעים – בסדר זרעים מופיעים הלכות ודיני עבודת הקרקע
- סדר מועד – דיני שבתות, ימים טובים ותעניות
- סדר נשים – דיני חיי המשפחה, נישואין וכדומה
- סדר נזיקין – דיני ממונות, בין אדם לחברו, נזקי רכוש וגוף וכדומה.
- סדר קדשים– דיני הקרבנות לסוגיהם
- סדר טהרות – דיני טומאה וטהרה
מעבר לצדקתו הגדולה, נודע רבי בעושרו כמאמר התלמוד: "תורה וגדולה במקום אחד".
הוא זכה לתמוך בבתי המדרש ובתלמידי חכמים גדולים והיה ידוע בנדיבות ליבו, כפי שנכתב בפסוק: "עשיר מופלג היה, ונאמר עליו שלא פסק משולחנו לא צנון ולא חזרת ולא קישואין, לא בימות החמה ולא בימות הגשמים [ברכות נז, ב]. פירנס תלמידי חכמים, ובשנות בצורת פתח אוצרותיו לעניים" [בבא בתרא ח, א].
בימיו, נוספו על נכסי בית הנשיאות שטחים רבים באזור הגולן, בעמק יזרעאל וככל הנראה גם בעמק הירדן. למרות עושרו וביסוסו, כלפי עצמו נהג רבי יהודה הנשיא בהסתגפות ובהסתפקות במועט.
אמרותיו המפורסמות
ברחבי התלמוד מפוזרות שלל אמרות המיוחסות לרבי יהודה הנשיא, ומהוות מורה דרך עד לימינו אנו.
בין היתר:
- "מצווה גוררת מצווה ועבירה גוררת עבירה"
- "רבי אומר: איזו היא דרך ישרה שיבור לו האדם? כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם. והוי זהיר במצוה קלה כבחמורה, שאין אתה יודע מתן שכרן של מצוות. והוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה. הסתכל בשלושה דברים ואין אתה בא לידי עבירה: דע מה למעלה ממך – עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים" [משנה אבות ב, א].
- "בשעת פטירתו של רבי זקף עשר אצבעותיו כלפי מעלה ואמר: ריבונו של עולם, גלוי וידוע לפניך שיגעתי בעשר אצבעותי בתורה ולא נהניתי אפילו באצבע קטנה יהי רצון מלפניך שיהא שלום במנוחתי." תלמוד בבלי כ"ד א'
קשריו המיוחדים עם אנטונינוס קיסר
מעבר לקשריו עם שלוטונות רומי, ידוע היה רבי יהודה הנשיא בקשר טוב עם אנטונינוס קיסר. מאחורי הקשר החברי והמיודד, עומד סיפור גבורה מיוחד:
המדרש מספר על כך ששתי האמהות – של רבי יהודה ושל אנטונינוס קיסר- ילדו באותו היום את שני התינוקות.
באותה העת היתה גזירה קשה של מלכות רומי על עם ישראל שלא ימולו את הבנים, ומי שיחליט למול את בנו, יומת. רבן שמעון בן גמליאל, אביו של רבי יהודה הנשיא החליט למול את רבי יהודה בכל זאת, ועשה זאת בסתר.
השר של אותה העיר שמע על כך, והלשין עליו אצל המלך. כתוצאה מכך, המלך ציווה להביא אליו את רבן שמעון בן גמליאל ואת רבי יהודה התינוק כדי להיווכח באמיתות הדברים. הוריו של יהודה התינוק יצאו לכיוון חצר המלך, אך בדרך פגשו בהוריו של אנטונינוס, שהציעו להשאיר את יהודה התינוק בביתם, ולקחת לקיסר את בנה, אנטונינוס. לאחר ההחלפה, בכה אנטונינוס והרבנית דאגה להניק אותו. כשנקראו רבן שמעון ואשתו לחדר המלך ונשאלו מדוע עברו על גזירתו ענה רבן שמעון למלך שייקח נא את הילד ויבדוק האם הוא מהול. בדק המלך את הילד וראה כי הוא ערל גמור.
המלך כעס מאוד על שר העיר שרימה אותו, והטריח את רבן שמעון להגיע אליו. כך רבי שמעון זכה לפיצוי בביטול הגזירה, ויהודה התינוק ניצל ממוות.
ייסורים רבים עבר רבי במהלך חייו
שנים רבות מחייו היה חולה ומדוכא בייסורים, וסבל בעיקר מחולי המעיים.
וכך קרה לו פעם אחת שזכה להבריא: פעם הלך רבי לבית המדרש ללמוד תורה, ובדרכו חלף על עגלה שהובלה לבית המטבחיים לשחיטה. העגלה השתמטה מידי השוחטים ורצה אל רבי והתגפפה על ידו, כאילו ביקשה "הצילני ממוות". רבי אמר לעגלה: "לכי למקום שמובילים אותך, כי לכך נבראת". יצאה בת קול ברקיע והכריזה כי מכיוון שרבי לא חס על יציר כפיו של האלוקי, הוא ילקה ביסורים. מחלתו ארכה 13 שנים עד שהתרפא לפתע. היה זה לאחר שעוזרת הבית טאטאה את הבית וביקשה להשליך גורי חתולים רכים שזה עתה נולדו. רבי קרא לעומתה: "הלא בורא עולם מרחם על כל ברואיו וגם האדם צריך לרחם על ברואי האלוקים. השאירי אותם בבית". באותה עת הכריזו בשמיים שכיוון שרבי יהודה חס על הבריות, ירחם עליו השם והוא יתרפא.
בצוואתו, הנחה את בניו כיצד לנהוג בעתיד, כאשר אמר: "היזהרו בכבוד אמכם. נר יהא דלוק במקומו. שולחן יהא ערוך במקומו. מטה תהא מוצעת במקומה. יוסף חפני, שמעון אפרתי, הם שמשוני בחיי והם ישמשוני במותי". לאחר מכן, נפטר ונקבר בבית שערים שבעמק יזרעאל.
