יונה הנביא הוא יונה בן אמיתי, בנה של האישה הצרפתית, אותה החיה אליהו הנביא (ספר מלכים א', י"ז). הוא גם היה תלמידו של אליהו, וכאשר אליהו עלה בסערה השמימה, היה לתלמידו של אלישע. ביום הכיפורים, בעיצומה של תפילת מנחה, עם ישראל מתאסף לקריאת ספר יונה. הקב"ה הטיל על יונה שליחות מיוחדת: להתנבא על העיר נינוה העתידה להיחרב בעקבות המעשים הרעים של תושביה.
מעשיהם הרעים של אנשי נינוה קיטרגו על העיר
יונה בן אמיתי מצווה להזהיר את אנשי העיר מחורבן במידה ולא ישובו בתשובה. אנשי נינוה במעשיהם "גדשו את הסאה", וחטאותיהם עלו לפני הקב"ה וקיטרגו על כל תושבי העיר. בטרם יגזר דינם, רצה הקב"ה להעניק להם הזדמנות לשוב בתשובה ולתקן את דרכם. יונה הנביא הצטווה על ידי הקב"ה להתרות בהם לבל ימשיכו במעשיהם הרעים.
יונה מחליט לברוח מהמשימה
במקום למלא את המשימה, את ציווי ה', הוא מנסה לברוח, ועולה על אוניה המפליגה לכיוון ההפוך. מהלך תמוה מאוד לכל הדעות.
מסבירים לנו חז"ל, שיונה הבין כי אם בני נינוה ישובו בתשובה שלמה, תצמח מכך רעה לישראל. הבורא גזר כי גלות עשרת השבטים תתבצע על ידי מלכות אשור, ויונה סירב להיות "המוציא לפועל", אשר על ידו תתגלגל צרתם של ישראל. יונה ידע כי לא ניתן לברוח מגזירת ה', לכן ביקש להתרחק ככל הניתן מהמקום בו היה, והחליט לברוח אל הים הנקרא 'תרשיש'. יונה יורד מירושלים ליפו, ומחפש אוניה היוצאת לתרשיש.
לבסוף, הוא מאתר אוניה, אך עד מהרה התברר לו כי אין בדעת הקברניט לצאת לדרכו בזמן הקרוב.
יונה הנביא יוצא לדרך
יונה מוכן לשלם לקברניט טבין ותקילין כדי לצאת מיד לדרך, ואכן הספינה מפליגה לדרכה, כשעל הסיפון מצוי נוסע יחיד: יונה. מלבדו, היו על האוניה מלחים משבעים אומות העולם. בעיצומה של ההפלגה, התרחשה סערה נוראה. היה נדמה כי האוניה עומדת להשבר ולשקוע במצולות. עד מהרה המלחים הגיעו למסקנה שלא מדובר בסערה טבעית, אלא בסערה שמימית שנשלחה על ידי הקב"ה בכבודו ובעצמו. המלחים בספינה פונים אל אליליהם להתפלל אליהם, אך כמובן שזה לא עזר. הספינה המשיכה להטרף בין הגלים, ועוד רגע קט והיא שוקעת במצולות.
במסגרת המאמצים להצלת הספינה, יונה הנביא הבין כי כל ההשתדלויות לא יועילו להשקיט את הסערה, והוא שכב בפינה צדדית ונרדם.
כאשר שמע רב החובל, כי יונה הוא יהודי, התרעם עליו: "כיצד אתה ישן בשעה שאנחנו בצרה גדולה? עליך לקרוא אל אלוקיך, אולי ייעתר לתפילתך ויושיענו". יונה הנביא בוש להתפלל לפני הקב"ה, הלא ממנו הוא בורח.
יונה הנביא מושלך לים
המלחים הבינו כי קיים משפט מוות ממרומים על אחד מנוסעי הספינה. כדי לברר מי הגורם לרעה שפקדה את הספינה, החליטו לערוך מספר גורלות. פעם אחר פעם, הגורל נפל על יונה הנביא.
פנו המלחים אל יונה ואמרו: "ראה נא, הגורלות כולם נפלו עליך. ייתכן כי יש בך חטא אשר מחמתו בן מוות אתה. אמור לנו במה חטאת, והאם קיימת דרך לתקן את הדבר?". יונה הנביא ידע בדיוק במה מדובר. הוא ידע כי הוא נמלט מציווי ה', שציווה עליו ללכת אל נינוה ולהזהיר את אנשיה.
תמהו מלחי הספינה: "הכיצד ניתן להתחמק מלפני ה'? אמור לנו מה נעשה כדי להציל את נפשנו?"
יונה הבין כי הקב"ה מעניש אותו על שברח מלפניו. לפיכך, ביקש מהמלחים שישאו אותו וישליכוהו אל הים. שלשלו המלחים את יונה אל הים עד ברכיו, ומיד שכך הים מזעפו. הם שבו ומשכוהו אל הספינה, והסערה התחדשה במלוא עוצמתה. שוב שלשלו המלחים את יונה אל הים, הפעם עד לטבורו, והים נרגע, אולם משמשכוהו והעלוהו חזרה אל הספינה, שבה הסערה לקדמותה. בפעם השלישית שלשלו את יונה אל הים עד לצווארו, אולם גם בפעם הזאת, כאשר העלוהו בחזרה אל הספינה, התחדשה הסערה.
אך ורק כאשר הושלך יונה אל הים, שקטה הסערה.
יונה הנביא במעי הדגה
המאורעות הותירו רושם גדול בלב המלחים. במו עיניהם הם הבחינו בניסי האלוקים. כאשר הם נוכחו בפלא העצום, הם חשבו להתגייר. הם השליכו את אליליהם אל הים וקיבלו על עצמם לעבוד את הקב"ה. יונה שהושלך אל הים, סבר כי ימצא את מותו בטביעה. אולם הקב"ה ביקש להראות ליונה כי דבר ה' יקום לעולם, וכי על כרחו יתנבא לאנשי נינוה ויקרא להם לשוב בתשובה.
יונה נבלע על ידי דג גדול, ושהה בקרבו שלושה ימים ושלושה לילות. במשך כל אותם ימים עדיין לא התפלל לקב"ה, ולא רצה לחזור בתשובה.
אמר הקב"ה: "אני הכנתי ליונה מקום מרווח ונוח במעי הדג, אך כתוצאה מכך הוא אינו מתפלל אלי". מיד ציווה לדגה, נקבה מעוברת, שתבלע את יונה. יונה הנביא נפלט ממעי הדג ונבלע על ידי הדגה. כאשר הבחין יונה בהנהגה המחמירה את תנאיו, הבין כי הקב"ה לא מעוניין במיתתו, אלא כוונתו היא לגרום לו להתפלל ולשוב בתשובה. ואכן, יונה הנביא הבין את המסר והחל מתפלל לקב"ה.
ממעי הדגה, נושא יונה תפילה אל אלוקיו:
"רבון העולמים, אנה אלך מרוחך, ואנה מפניך אברח? אם אסק שמים שם אתה ואציע שאול הנך! אתה מלך על כל הממלכות ואדון על כל רוזני תבל. כסאך שמים, והארץ הדום רגליך. מלכותך במרום וממשלתך בעומק. מעשי כל האדם גלויים לפניך, דרכי כל אדם אתה חוקר, ומצעדי כל חי אתה בוחן, סתרי כליות אתה יודע, רזי לבבות אתה מבין. אין תעלומות לפני כסא כבודך ואין נסתר מנגד עיניך. בכל מקום אתה שם, עיניך צופות לרעים ולטובים". יונה מקבל על עצמו לזבוח זבח תודה, וללכת לאנשי נינוה ולהניע אותם לשוב בתשובה.
תשובתו של יונה מתקבלת
לאחר תפילה מעומק הלב, תשובתו של יונה הנביא מתקבלת, והוא מושלך מבטן הדגה אל היבשה. עתה, הוטל עליו ללכת לנינוה ולהודיע לאנשיה: "עוד ארבעים יום ונינוה נהפכת".
בני נינוה האמינו בכל מאודם כי חייהם תלויים להם מנגד, והבינו כי אם לא יתעוררו עליהם רחמיו של הקב"ה, הם עלולים להאבד מן העולם, והם אכן זוכים לעשות תשובה ולזכות למחילת ה'.
פירושו של הגאון מוילנא על ספר יונה
הגאון מוילנא מבאר כי בסיפור יונה, מעבר לפירוש הפשט, קיימים רבדים עמוקים יותר. יונה- הוא הנשמה האלוקית, האוניה – היא הגוף הגשמי, הים- הוא העולם הזה, והיבשה אליה נפלט יונה – העולם הבא. הגאון מביא כי על הנשמה לפרוס כנף ולהתגבר על קשיי העולם הזה. "נינווה" מלשון נווה, "זה קלי ואנווהו", הקב"ה מצפה מאיתנו להפוך את העולם הזה לנווה, מקום לשכינתו. הנשמה יורדת לתוך הגוף במטרה להשפיע רוחניות דווקא בעולם הזה, ולהפוך אותו למקום לשכינה, ותחת זאת לעיתים היא מנסה לברוח לתרשיש, כלומר לתאוות העולם הזה וממאנת להשלים את תפקידה בעולם.
מדוע קוראים את ספר יונה ביום הכיפורים?
ספר יונה עוסק כולו בחטא ותשובה. יונה הנביא חוטא וחוזר בתשובה על ידי תפילה ועשיית שליחותו השמימית. אנשי הספינה של יונה חוטאים (בכך שמתפללים ועובדים לאליליהם) ולאחר מכן שבים בתשובה. אנשי נינווה גם הם חוטאים וזוכים לשוב בתשובה שלמה. קריאת ספר יונה בעיצומו של יום הכיפורים הקדוש, מלמד אותנו מה כוחה של תשובה מעומקא דליבא, ועד כמה הקב"ה מאריך אפו ומוחל הן לעם ישראל והן לאומות העולם.
