להלכה: מצווה לבקר את החולים, ומצווה זו נאמר על כל אחד מישראל.
ונאמרו ג' טעמים בכך, ולכן המבקר את החולה צריך לשאול את החולה האם הוא צריך עזרה או יעוץ ויעזור לו בניקיון החדר וכדומה, וכן לשמח את החולה בעצם ביקורו, ועוד שיש לו להתפלל לשלמו.
מצווה מיוחדת לבקר את החולה שהוא בן גילו, בכך שנוטל ששים מחליו.
אדם שנפל עליו חולי, אין ללכת לבקר אותו מיד אלא לאחר שלשה ימים, כדי שלא ירע מזלו, אבל הקרובים והמשפחה נכנסים מיד, אמנם אם זה חולי מסוכן נכנסים מיד.
מותר לשבת ליד החולה, ויזהר שלא יהיה גבוה יותר מן החולה, מפני ששכינה למעלה מראשותיו של החולה.
חולי מעים, וכן חולי הראש וחולי העין, וכן כל חולי שקשה על החולה הדיבור, אין ללכת לבקר אותו, אלא עומדים בחדר בחוץ ושואלים אותו לשלמו.
בביאור הדברים:
מצוות ביקור חולים, כתב הטור (סימן של"ה) מתוך ספר תורת האדם שחיבר הרמב"ן, כיון שחלה האדם, מצווה על כל אדם לבקרו, שכן מצינו בהקדוש ברוך הוא שמבקר חולים, כמו שדרשו חז"ל בפסוק "וירא אליו ה' באלוני ממרא", מלמד שבא אליו לבקר החולה, ונסמך לו הפסוק "והודעת להם את הדרך ילכו בה".
ומצווה גדולה היא לבקר את החולה, והמתעצל במצוות ביקור חולים במקום שיש אפשרות לבקר, הרי זה שופך דמים, כמבואר בגמרא בנדרים (דף מ'), והטעם כתב בספר מרומי שדה (שם) משום שהוא מתבייש מהחולה אם יבריא שלא בא לבקרו, ולכך רוצה שלא יבריא כדי שלא יתבייש ממנו, ולכן כל שלא מבקרו כאלו שופך דמים.
וכך נפסק בשולחן ערוך (סימן של"ה סעיף א') ומצווה לבקר את החולים.
והטעם למצווה זו
בטעם מצוות ביקור חולים נאמרו ג' טעמים: א: כדי שיבוא לחולה וידאג לצרכיו, כמו שכתב הרמב"ן בספר תורת האדם (עמוד י"ז) כדי שיכבדו וירבצו לפניו ויעשו לו צרכים הצריכים לחולה.
ב: שימצא נחת רוח לחולה עם חבריו, כמבואר ברמב"ן (שם).
ג: כדי שיבקש רחמים על החולה ויכוון דעתו לרחמים, כמבואר בבית יוסף (שם) והובא להלכה ברמ"א (שם) וכל שביקר את החולה ולא ביקש עליו רחמים, לא קיים מצוות ביקור חולים.
ולכן יש ליזהר הבאים לבקר את החולים, שישאלו את החולה האם הוא צריך עזרא או יעוץ, ויעזרו לו בניקיון החדר וכדומה, וכן ידאגו בכך שישמח בכך שהם באים, ועוד שיבקשו רחמים על החולה.
ואותם הבאים לבקר את החולה בשביל לפטפט עם החולה וכדומה, או באים בשביל איזה משא ומתן איתו, או שבאים רק לראות את התינוק הנולד, כתב בשו"ת שבט הלוי (חלק ה' סימן קפ"ד) שאינם מקיימים מצוות ביקור חולים.
מי מבקר את החולה
לעניין מי מבקר את החולה, כל אחד ואחד מצווה עליו לבקר את החולה, כמבואר ברמב"ם (שם) ביקור חולים מצווה על הכל. אבל בני משפחתו ומכריו יש להם חיוב יותר לבקר את החולים, כמבואר בשולחן ערוך (שם) שהקרובים נכנסים מיד.
ואפילו הגדול ילך לבקר את הקטן. כמבואר בשולחן ערוך (שם סעיף ב') ולכן מצווה היא על כל אדם מישראל לבקר את החולה, ואפילו אדם חשוב מחיוב ללכת לבקר את הפחות חשוב ממנו.
השונא של החולה, כתב הרמ"א (שם) יש אומרים דשונא יכול לילך לבקר את החולה, וכתב (שם) ולא נראה לי אלא לא יבקר את החולה, משום שאינו אלא צער בשבילו.
הילקוט יוסף (שם אות י"א) נהגו שגם מי שהיה לו ריב עם חברו מבקר את החולה, ואין לחוש לכך שיסברו שהוא שמח במחלתו, ואדרבה על ידי כך ירבה השלום בעולם.
ביקור חולים בבן גילו
ומצווה מיוחדת לבקר בן גילו, שבזה נוטל אחת מששים מחליו, כמבואר בגמרא בנדרים (דף ל"ט), וגדר בן גילו, כתב רש"י (שם) בחור כמותו, או זקן לזקן, או שנולד באותו מזל. וכתבו הראשונים שנולד בשעתו שנולדו במזל אחד.
והטעם בבן גילו, כתב המאירי (שם) ובן גילו רוצה לומר שביקרו ערב עליו, שמצד הנאתו מהם מיקל חליו בזה.
והגדר בזה שנוטל אחד מששים מחליו, כתב בספר אהבת חסד (חלק ג' פרק שלישי) שאף על פי שנוטל אחד מששים מחליו, יש לו ללכת ולבקר אותו, ואין לו לחשוש מנזק, משום שבזכות המצווה תגן עליו.
מאידך הבן יהודע (שם) כתב שאין הכוונה שאוחז בו אחד מששים מחליו, אלא מתוך שהמבקר מצטער אחד מששים בצערו של החולה, מועיל הדבר ונוטלים ממנו אחד מששים מחליו, ואם כן האחד משלים את השני.
ריבוי הביקורים אצל החולה
לעניין ריבוי הביקורים אצל החולה, כתב השולחן ערוך (שם סעיף ב') וכל המוסיף הרי זה משובח, כמבואר בגמרא בנדרים (דף ל"ט עמוד ב') תנא ביקור חולים, אין לו שיעור.
וכתב (שם) ובלבד שלא יטריח על החולה.
ואם על ידי הביקורים הרבים מטריח על בני המשפחה הקרובה שמטפלת בחולה, כתב בשו"ת ציץ אליעזר (חלק ה' סימן ו') שדייק מהשולחן ערוך, שבכך שמטריח על המשפחה שבא פעמים רבות לא יבקר אותו.
ממתי מתחילים לבקר את החולה
לעניין מאיזה יום מתחילים לבקר את החולה, כתב השולחן ערוך (שם) הקרובים והחברים נכנסים מיד, והרחוקים אחרי שלשה ימים.
והמקור לכך, כתב בתלמוד ירושלמי מסכת פיאה (סוף פרק ג') רבי חוניא ורב פינחס ורבי חזקיה סלקין מבקרא (הלכו לבקר) לרבי יונה בתר תלתא יומין (לאחר שלשה ימים), אמר לון בעיתון מקימה מתניתין, פירוש בתמיה לומר שחברים כקרובים ונכנסים מיד, מוכח שקרובים מיד ורחוקים יותר לאחר שלשה ימים.
והטעם, מובא בט"ז בשם חמיו הב"ח, כי הכי דלא ליתרע מזליה להטיל עליו שם חולה, דהיינו אם יבאו לבקרו מיד כולם, יחרט שמו כשם חולה, ולכן יש לבקרו רק לאחר שלשה ימים, אבל הקרובים נכנסים מיד, משום שלא ניכר שהם נכנסים ויוצאים מחמת החולי.
לעניין לבקר ביום השלישי עצמו, כתב בספר ביקור חולים (פרק שישי) מלשון הרמב"ן משמע שביום השלישי עצמו כן אפשר להיכנס לבקר, וכך כתב בשו"ת ציץ אליעזר (חלק ה' סימן ו').
מאיזה שעות ביום אפשר לבקר את החולה
לעניין מאיזה שעה ועד איזה שעה ניתן לבקר את החולה, כתב השולחן ערוך (שם סעיף ד') אין מבקרים את החולה בשלש שעות הראשונות של היום, מפני שכל חולה מיקל עליו חליו בבוקר, וכך לא יחוש המבקר לבקש עליו רחמים.
וכן לא יבקר את החולה בשלש אחרונות של היום, כמבואר בשולחן ערוך (שם) שאז מכבד עליו חליו, ואז המבקר יתייאש מלבקש עליו רחמים.
טעם נוסף למה אין לבקר בשלש שעות הראשונות והאחרונות של היום, כתב הרמב"ם (פרק י"ד הלכות אבל הלכה ה') מפני שבשעות אלו מתעסקים בצרכי החולה.
למעשה כתבו הפוסקים שלא מקפידים בזה, וכך כתב הערוך השולחן (שם אות ח') ואין בזה איסור, אלא עיצה בעלמא, לפיכך לא נהגו לדקדק בזה.
ועוד כתב בספר ברכי יוסף (שם) שהיום לא מקפידים בכך, משום שסומכים על דעת הרמב"ם, והיום עושים צרכי החולה לפני כולם, ואין מקפידים לעשות כן לפני המבקרים.
בזמנינו שיש שעות ביקור בבית חולים, יש לו להגיע בזמן הביקור אף שהוא סוף היום, משום שבבית חולים מבנים מתי טוב לחולה שיבקרו אותו.
צורת מצוות ביקור חולים
לעניין צורת מצוות ביקור חולים, כתב השולחן ערוך (שם הלכה ג') המבקר את החולה לא ישב על גבי המיטה ולא על גבי ספסל, אלא מתעטף ויושב לפניו, משום שהשכינה למעלה מראשותיו של החולה.
וכתב הרמ"א (שם) ודווקא שהחולה שוכב על הארץ והיושב גבוה ממנו, אבל כששוכב על המיטה, מותר לישב על הכיסא, וכן נוהגים.
וכך למעשה הדין הוא שמותר לשבת בפני החולה, ובלבד שיזהר שלא ישב גבוה יותר מהחולה, מפני ששכינה למעלה מראשותיו של החולה, אבל לשבת בשווה אליו, מותר.
איזה חולה לא מבקרים
לעניין איזה חולה לא מבקרים, כתב השולחן ערוך (שם הלכה ח') אין מבקרים לא חולי מעים, והטעם משום בושה, שלפעמים שהחולה צריך לנקביו ומתבייש מהמבקר, ולא מבקרים את חולי העין, ולא חולי הראש, וכן לא כל חולי דתקיף ליה עלמא וקשה לו הדיבור.
וכן אין מבקרים את החולה עם חום גבוה, וכך כתב בספר ביקור חולים (שם).
וכתב השולחן ערוך (שם) אלא נכנסים בבית החיצון ושואלים ודורשים בו אם צריך לכבד ולרבץ לפניו, וכיוצא בזה, ושומעים צערו ומבקשים רחמים.
בקשת רחמים על החולה
בזמן ביקור החולה יש לו לבקש ולהתחנן על החולה, וכשמבקש על החולה רחמים, כתב השולחן ערוך (שם) מבקש בכל לשון שירצה, והטעם שכיון ששכינה למעלה מראשותיו של החולה, אם כן בכל לשון שהוא מתקבל.
ועוד מעלה לברכו לרפואה בפני החולה, כמו שכתב החתם סופר (נדרים דף מ') שתפילה ליד מיטתו של החולה מועילה במיוחד, יותר מאשר במקום אחר, שכן המתפלל עליו במקום אחר צריך להזכיר את שם החולה, ואז קיים חשש שהדבר יעורר קטרוג על החולה, שכן כתבו המקובלים שבשעת הזכרת שמו של החולה בתפילה, בודקים אותו בשמים את דינו, ולעתים למרות מעלתה של התפילה נגרם בכך נזק לחולה, אולם כאשר מתפללים ליד מיטת החולה, הרי אין צורך להזכיר את שמו.
ויכלול את החולה בשאר חולי עמו ישראל, כמבואר בשולחן ערוך (שם) שיאמר המקום ירחם עליך בתוך חולי ישראל. ובשבת אומר שבת היא מלעזוק ורפואה קרובה לבוא.
ביקור חולה גוי
לעניין ביקור חולה גוי, כתב השולחן ערוך (שם סעיף ט') מבקרים חולי עובדי כוכבים מפני דרכי שלום, ואפילו אותם לבד מבקרים.
