מה אישה צריכה להתפלל לספרדים

בין לפוסקים האשכנזים ובין לספרדים, נשים חייבות להתפלל. אלא שנחלקו הפוסקים מה חייבות וכמה פעמים ביום עליהם להתפלל והאם החיוב מדאוריתא או מדרבנן.

ולהלכה למעשה לפי הפוסקים הספרדים, נשים חייבות מן התורה בתפילה (כדעת הרמב"ם), אלא שהחיוב הוא מעיקר הדין, פעם אחת ביום, בכל נוסח שתרצה, רק שיהיה בלשון הקודש. אבל כתב הילקוט יוסף, שהפעם אחת שמתפללת תהיה תפילת שמונה עשרה.

סימן שאלה

מה אישה צריכה להתפלל לספרדים בביאור הדברים

איזה חלקים מהתפילה אישה חייבת להתפלל?

דין זה מחולק לשתיים, יש את עיקר הדין שהוא חובת התפילה מדאורייתא, בנוסף ישנם קטעים שחייבים לאומרם מעבר לתפילה מעיקר הדין והם:

ברכות התורה, כתב השו"ע שנשים יאמרו.

ברכות השחר, סתימת הפוסקים שחייבות לאומרם (שו"ע, טור ולבוש).

קריאת שמע, כתב בשו"ע שראוי שתאמר וכתוב שיש להורות להן לאומרה כדי שיקבלו עליהם עול מלכות שמים ומה הכוונה 'קריאת שמע', בילקוט יוסף נקט, שצריכות לומר רק פסוק ראשון של שמע ישראל (כפי שכתב הבית יוסף). אולם לכתחילה עדיף לומר את כל פרשיות קריאת שמע (בית יוסף).

שמונה עשרה, כתב בילקוט יוסף שצריכות להתפלל שמונה עשרה פעם אחת ביום לקיים את החיוב דאורייתא של תפילה.

והחלק השני הוא, שאם רוצה לקיים גם את התפילה מדרבנן, אשר הוא חיוב רק על הגברים, מעיקר הדין דרבנן צריכה להוסיף אף:

ברוך שאמר, אשרי וישתבח, זה חלק בלתי נפרד מהתפילה כיון שהוא הכנה לשמונה עשרה (כדעת הרעק"א המובא במשנה ברורה) ועל כן כשבאות לקיים את הדין דרבנן צריכות לומר אף את זה [וי"א שאף קרבנות הדין כן ויעויין בבאור הלכה סי' מ"ז סעיף י"ד].

ברכות קריאת שמע, יש שכתבו שכיון שחייבות בזכירת יציאת מצרים צריכות לומר את הברכות שלאחריה ויש שכתבו שמטעם זה יצטרכו לסמוך גאולה לתפילה. ויש שכתבו שצריכה לומר את כל ברכותיה.

חשוב לציין כי דינים אלו הם עיקר הדין וודאי שאישה שפנויה מעיסוקי הבית ויש בידה זמן לתפילה ראוי שתתפלל לכל התפילה מתחילתה ועד סופה ואף תפילות נוספות מעבר לתפילה אחת ביום וכתב הילקוט יוסף שאישה שעושה כן תבוא עליה ברכה.

אישה שמתפללת תפילת שמונה עשרה אחת כעיקר הדין איזה תפילה תתפלל

ראוי שהתפילה שמתפללת תהיה תפילת שחרית ואם לא אז תתפלל מנחה או ערבית (ילקוט יוסף).

גם אם אינה מתפללת שמונה עשרה של שחרית, מ"מ מחוייבת בברכות התורה וברכות השחר ופסוק ראשון של קריאת שמע, כפי שכתוב למעלה.

במקרה שאינה יכולה, או שאינה מספיקה להתפלל שחרית, תיזהר לומר את ברכות השחר לפני שמתחילה לעשות דברים.

אישה שלא התפללה תפילת שמונה עשרה והגיע שקיעה, האם מועיל שתתפלל ערבית

ישנה מחלוקת בפוסקים, האם תפילת ערבית הולכת אחר היום שאחריה (פרי מגדים בדעת הרמב"ם) ולפי אותם דעות, אישה שלא התפללה והגיע השקיעה, ביטלה את מצות תפילה מדאורייתא של אותו היום, כי מהערב הוא יום חדש.

אולם דעת הילקוט יוסף, שלעניין זה תפילת ערבית הולכת אחר היום שלפניה (וכן דעת אשר לשלמה בדעת הרמב"ם), כי לדעתו חיוב התפילה הינו, שמהבוקר עד סוף הלילה יתפללו תפילת שמונה עשרה אחת. ולכן להלכה, יכולה להתפלל אף שמונה עשרה של ערבית, אם עבר השקיעה ונחשב כמו שחרית ומנחה שלפניה.

החשיבות להתפלל את כל התפילות, מעבר לתפילת שמונה עשרה אחת שמעיקר הדין

אע"פ שלספרדים מעיקר הדין מדאורייתא, חייבת רק בתפילה אחת כדעת הרמב"ם, מ"מ אם מחמירה על עצמה ומתפללת את כל שלושת התפילות, תבוא עליה ברכה (ילקוט יוסף).

  • כל מצות עשה שהזמן גרמן, אע"פ שנשים פטורות, יכולות לקיים את המצווה ואותו דבר לעניין מצות התפילה.
  • במג"א כתב, שלדעת הרמב"ם (שפסק השו"ע כמותו) יש להסתפק, האם כשרבנן חייבו שלוש תפילות, חייבו אף את הנשים וא"כ מחמת הספק, אע"פ שפטורות יותר ראוי שתתחזק להתפלל את כל שלוש תפילות.

[אע"פ שלאשכנזים הדעה הרווחת, שהחיוב על הנשים הוא שתי תפילות, כי לא קיבלו הנשים עליהם את תפילת ערבית כחובה, מ"מ לדעת הילקוט יוסף, החיוב מדרבנן הוא על שלוש תפילות].

  • עניין נוסף מיוחד יש בתפילה, שכתוב על כך בגמרא, 'אמר רבי יוחנן הלוואי שיתפלל אדם כל היום כולו ובוודאי שכשמתפללת מעבר לחיובה מרוויחה עניין זה.

אישה שהתפללה שתי תפילות ביום וטעתה בתפילה השניה, האם צריכה לחזור על תפילתה

אישה שכבר קיימה את חיובה להתפלל באותו היום ומתפללת תפילה נוספת שאינה מחויבת בה וטעתה בטעויות שהגברים צריכים לחזור לראש התפילה, או לחזור למקומות מסוימים בתפילה,

כגון שטעתה בראש חודש ולא אמרה יעלה ויבוא, או שלא אמרה ותן טל ומטר, או שהתפללה של חול בשבת, בכל המקרים האלה דינה כמו הגברים, שצריכה לחזור ולהתפלל.

דין זה הוא בין אם החמירה על עצמה וקיבלה על עצמה להתפלל, שבכך חייבה את עצמה כנדר בכל התפילות ובין אם התפללה באופן חד פעמי את התפילה הזאת, אע"פ שהוא לא כנדר לעולם, מ"מ חייבה את עצמה בתפילת שמונה עשרה הזאת, בכך שהתפללה אותה (ילקוט יוסף).

הטעם שלספרדים אישה חייבת בתפילה אחת מדאורייתא – הביאור

במשנה כתוב, שאישה חייבת בתפילה (ברכות כ:). ובשו"ע כתב, שחיוב זה הוא משום שהיא מצות עשה שאין הזמן גרמן. וכתב המג"א שפסק השו"ע כדעת הרמב"ם:

שברמב"ם כתוב, שהחיוב של התפילה הוא חיוב מדאורייתא. ונחשב כמצוות עשה שאין הזמן גרמן, משום שעיקר החיוב הוא פעם ביום.

המקור לכך שמן התורה יש מצווה להתפלל לפי הרמב"ם, הוא מהפסוק "ועבדתם את ה' אלוקיכם" (רמב"ם הלכות תפילה פ"א ה"א) והביאור, שמכיון שפסוק זה לא מדבר על עבודת הקרבנות, למדו חז"ל היקש מהפסוק "ולעבדו בכל לבבכם" הכתוב בקריאת שמע, שכמו ששם עבודה שבלב היא תפילה, אותו הדבר בפסוק 'ועבדתם וגו", הכוונה לעבודת הלב שהיא תפילה (רבנו מנוח).

חיוב זה הוא בכל יום ויום מינימום פעם אחת ביום (רמב"ם שם), משום שבסוף הפסוק נאמר "וברך את לחמך ואת מימיך" וכמו שלחם ומים נצרכים לבן אדם בכל יום, אותו הדבר התפילה על צרכיו צריכה להיות בכל יום (קרית ספר, הובא בלחם משנה).

הרמב"ם מוסיף, שבמקור היו יכולים להתפלל בכל נוסח שירצו ובלבד שיעשו כסדר הזה – שיתחיל בשבח של הקב"ה ואחר כך יבקש בקשה ויסיים בהודיה וכל אחד עושה סדר זה כפי כוחו.

המקור לצורה זו של התפילה הוא ממשה רבנו, שכך היה סודר את תפילתו, כמו שכתוב בגמרא, דרש רב שמלאי, לעולם יסדר אדם שבחו של הקב"ה ואח"כ ישאל צרכיו, שכן מצינו במשה וכו', דכתיב "ה' אלוקים אתה החילות" [שבח] וכתיב בתריה "אעברה נא ואראה" [בקשה] (ברכות לב.). וכיון שלמדנו זאת ממשה רבנו, מוכח שמהתורה כך הוא סדר התפילה (כסף משנה וכן הביא הרבנו מנוח, ובלחם משנה הקשה על השלב השלישי, שהוא ההודיה, מנין ששלב זה הוא מן התורה. ומביא שאף בספר קרית ספר כתב שלא נתפרש לו היכן המקור לכך).

כל זה הוא מה שהיה במקור, אלא שמכיון שהיו בגלות והתערבבה שפתם ומחמת כן היו אומרים התפילה בלשון משובשת, תיקנו אנשי כנסת הגדולה לתפילת שמונה עשרה וקבעו שיתפללו פעמיים ביום חובה כנגד הקרבנות ופעם שלישית רשות כנגד אכילת הקרבנות בלילה.

נסתפק המג"א, האם לדעת הרמב"ם כשרבנן חייבו שיתפללו ג' תפילות, חייבו גם את הנשים, או שחייבו רק את הגברים. וכותב המג"א שנהגו העולם להקל לסמוך על בקשה שאומרת בשחרית, כפי הצד בספק שלא חייבות מדרבנן.

בילקוט יוסף ג"כ הורה שלא חייבות מדרבנן בשאר התפילות, אולם כתב בילקוט יוסף, שלא יאמרו בקשה בכל נוסח, אלא יתפללו 'תפילת שמונה עשרה' פעם אחת ביום (ויש שתמהו עליו).

לכאורה טעמו של הילקוט יוסף, משום שכיון שחכמים תיקנו שלא יתפללו בכל נוסח שרוצים, מפני הטעויות שהשתרבבו בגלות, א"כ אין להתפלל בצורה זאת.

גם להולכים על עיקר הדין של הרמב"ם (כפי המובא במג"א), יש נידון האם מספיק בקשה (כמו שמשמע מלשון המג"א), או שצריך לסדר עם הבקשה אף שבח והודיה (כן נקטו רוב הפוסקים, ובשער הציון הביא, שהקשו על המג"א, ממה שכתב הרמב"ם בהלכה ב', שצריך שבח בקשה והודיה).

אופן סידור השבח והודיה, אם אינה מתפללת שמונה עשרה, ישנם כמה דרכים בפוסקים לכך,

רש"ז אויערבך נקט, שתוסיף בקשה עם השבח והודיה שאומרת ב'מודה אני' בקומה ממיטתה בבוקר.

ר' יעקב קמינצקי כתב, שיוצאת בברכות השחר.

אולם ר"ח קניבסקי כתב, שיש להקפיד על הסדר.

ומכיון שבמודה אני ובברכות השחר יש חסרון שאינו כסדר של פתיחה בשבח ובקשה וסיום בהודיה, לכן יש שכתבו, שיוצאות בברכות התורה, שיש בהם שבח, בקשה והודיה לפי הסדר (אולם יש שכתבו שאינו מועיל, כי זה בקשה רק על דבר אחד).

הדעות החולקות על הרמב"ם

כל זה הוא לפי פסק הספרדים שקיבלו את פסקו של הרמב"ם, כפי שהכריע השולחן ערוך, אולם האשכנזים פוסקים כדעות הנוספות ונסדור אותם בקצרה,

דעת רש"י והרמב"ן, שתפילה היא מדרבנן שקבעו חכמים שיהיו מתפללים בחובה ב' תפילות כפי הנוסח שתיקנו ובערב יתפללו תפילה שלישית שהיא רשות וקיבלו עליהם הגברים כחובה, לגבי נשים, בעיקרון היה להם להיפטר, מחמת שגם במצוות דרבנן אומרים לטעם של מצוות עשה שהזמן גרמן, אלא שאעפ"כ חייבו אותן חכמים להתפלל כמו הגברים מחמת שאף הם צריכות רחמים.

בתוספות כתוב שתפילה הינה מדרבנן, אלא שטעם חיוב הנשים הוא מחמת שהיא כמצוות עשה שאין הזמן גרמן והביאור בזה, שאע"פ שחכמים קבעו לתפילות זמן מ"מ כיון שיש לתפילה תשלומין, שאם לא התפלל, יכול להשלים ולהתפלל בתפילה הבאה פעמיים וגם שאמר רבי יוחנן, הלוואי שיתפלל אדם כל היום כולו, לכן לא נחשב לזמן גרמן (משבצות זהב) ותוספות מוכיח, שניתן למצוות דרבנן משמעות על כך שהזמן גרמן או לא גרמן כדאורייתא, כמו שמצינו שלגבי הלל, נשים פטורות מטעם שהזמן גרמן, אע"פ שהלל מדרבנן.

הריטב"א אומר, שתפילה היא מדאורייתא ונשים חייבות משום שצריכות רחמים (ודעתו לא הובאה בפוסקים ויעויין בעמק שאלה כ"ו כ"ב ד"ה מי אמרינן)

וברמ"א מופיע בכמה מקומות, שתפילה היא מדרבנן ואף במשנה ברורה כותב, שעיקר כמו דעת הרמב"ן והביא שהשאגת אריה האריך להוכיח שהעיקר כמותו.

בחידושי ר"ח הלוי כתב, שאף לדעת הרמב"ן למרות שאין חיוב מן התורה בתפילה, מ"מ כשמתפללים, מקיימים מצוה דאורייתא (הל' תפילה פ"ד ה"א). אבל במחצית השקל כתב, שלדעת הראשונים שתפילה מדרבנן, הפסוק הינו אסמכתא.

שתפו את המאמר:
עסקים מומלצים באינדקס אנ"ש​
דבר תורה על פרשת השבוע​
הישארו מעודכנים

הצטרפו אל רשימת התפוצה שלנו ותקבלו עדכונים בכל מה שחדש

מה חדש באתר
Translate »