להלכה: בשאר הימים בסוכות (למעט בשבתות ויום טוב שיש לברך ליישב בסוכה מיד לאחר הקידוש קודם ברכת המוציא) נהגו להקדים ברכת המוציא ואחר מכן ברכת ליישב בסוכה.
ויש נוהגים להקדים את ברכת ליישב בסוכה, ויש להם על מה שיסמכו.
בביאור הדברים:
השולחן ערוך (סימן תרמ"ג הלכה ג') "בשאר ימים מברך על הסוכה קודם ברכת המוציא, ונוהגים לברך על הסוכה אחר ברכת המוציא קודם שיטעם".
ובביאור המחלוקת, מובא במשנה ברורה (שם) שהסוברים שיש להקדים ברכת ליישב בסוכה, משום שמיד שנכנס חלה עליו דין סוכה וקודם לברכת המוציא שתחול עליו לאחר מכן, והסוברים שיש להקדים ברכת המוציא, משום שעיקר החיוב על מצוות סוכה זה נאמר על האכילה, א"כ יש לנו להסמיך אותה לסעודה ממש, ולא הוי הפסק בין ברכת המוציא לסעודה, משום שצורך סעודה הוא כמו קידוש.
ולמעשה כתב המשנה ברורה (שם) שהעולם נהגו כפי שכתב השולחן ערוך שכך נהגו להקדים ברכת המוציא לברכת ליישב בסוכה, וכך הסכים האור לציון (חלק ד' פרק ל"א אות ג') שיש להקדים ברכת המוציא לברכת ליישב בסוכה.
מאידך הבן איש חי (פרשת האזינו אות ה') כתב ואנחנו בביתנו מזמן עטרת ראשנו הרב הגאון מו"ר זקני רבנו משה חיים ז"ל, מנהגנו לברך ליישב בסוכה קודם ברכת המוציא, וכן עיקר.
והוסיף האור לציון (שם) ויש נוהגים להקדים ברכת ליישב בסוכה קודם ברכת המוציא, יש להם על מה שיסמיכו.
