הגמרא במסכת יבמות (דף ס"ב עמוד ב') "אמרו שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא מגבת עד אנטיפרס וכולן מתו בפרק אחד מפני שלא נהגו כבוד זה לזה, והיה העולם שמם, עד שבא רבי עקיבא אצל רבותינו שבדרום ושנאה להם רבי מאיר ור' יהודה ור' יוסי ור' שמעון ור' אלעזר בן שמוע, והם העמידו תורה אותה שעה, תנא כולם מתו מפסח ועד עצרת, אמר רב חמא בר אבא ואיתימא ר' חייא בר אבין כולם מתו מיתה רעה, מאי היא אמר ר' נחמן אסכרה".
מבואר שהסיבה שלא מתגלחים בספירת העומר זה משום שאנחנו מתאבלים על אותם תלמידים של ר' עקיבא שמתו, מפני שלא נהגו כבוד אחד לשני.
והסיבה שאנחנו מתאבלים היום על מה שהיה אז?
מבאר הבן יהוידע במסכת יבמות (דף ס"ב) "שיש ללמוד ממנו מוסר השכל, שלא להיות שנאה וקנאה בין זה לזה ולא יהיה אחד מזלזל בכבודו של חברו.
כי הנה תמצא בליל יום טוב של פסח הוא זמן גדלות למעלה בתכלית, ואחר כך בימי העומר זמן קטנות, ואחר כך לאט לאט יחזרו לגדלות בתכלית, שיהיה במוסף של יום טוב השבועות, נמצא אתה למד הגדול לא יגבה לבו על הקטן.
כי אפשר להיות שזה הגדול ירד תכף למדרגה התחתונה, וגם זה הקטן שעתה נראה קטן אפשר שיהיה גדול הרבה, כאשר תמצא תכף אחר הגדלות של יום טוב ראשון של פסח נעשה קטנות, ואחר שנעשה קטנות חזר להיות גדול".
מבואר שהסיבה שלא מתגלחים בספירת העומר ללמד אותנו ולהזכיר לנו על ידי שאנחנו נוהגים שלא להתגלח בימי ספירת העומר, לשמור על הכבוד של אחד השני, ואף לא לזלזל בקטן ממך, שהרי אותו קטן יכול לגדול, וזה למדנו בימי ספירת העומר.
