להלכה: אין יושבים שבעה בשבת, משום שאין דין אבלות נוהג בשבת, וכל זה באבלות שמפורסמת לרבים כגון ללבוש בגדי שבת, אבל אבלות שאנשים לא יודעים ממנה, כגון לימוד תורה, ותשמיש המיתה, אסור.
האם יושבים שבעה בשבת? בביאור הדברים:
השולחן ערוך ביורה דעה (בסימן ת' הלכה א') כותב: "שבת אינו מפסיק אבלות ועולה למניין שבעה, שהרי קצת דיני אבלות נוהגים בו דהיינו דברים שבצנעא שהם תשמיש המטה ורחיצה, אבל דברים שבפרהסיה דהיינו להסיר עטיפתו, וללבוש מנעליו, ולזקוף המטה מכפיתה, ושלא ללבוש בגד קרוע אלא מחליפו, ואם אין לו להחליף מחזיר קרעו לאחריו, ותלמוד תורה הוי דבר שבצנעא, אבל לחזור הפרשה כיון שחייב אדם להשלים פרשיותיו עם הציבור הוי כקורא את שמע ומותר".
מבואר שדברים שבצנעא יש חיוב אבלות, כגון דברים המביאים לשמחה, כגון לימוד תורה, וכן תשמיש המיתה, אבל דברים שבפרהסיה אסור וכן חובה עליו ללבוש בגדי שבת ולנעול נעלים, אמנם לחזור הפרשה אם הציבור שתיים מקרא ואחד תרגום גם כן מותר משום שזה חובה.
בטורי זהב מביא לאסור שתיים מקרא ואחד תרגום, בחול בזמן אבלות אפילו שזה חיוב, משום ששבת זהו זמנו והוא מחובת היום.
רחיצה מובא בשולחן ערוך שאסור משום שהוי דבר שבצנעא ואסור, הילקוט יוסף מביא מכל מקום מותר להם לרחוץ פניהם ידיהם ורגליהם, במים פושרים.
בערבית בליל שבת כשמתפללים בבית האבל, מנהגינו לומר פרק במה מדליקים, שהוא מסדר התפילה, וגם לא להראות אבלות בפרהסיה בשבת, ויש נוהגים שלא לומר במה מדליקים בבית הבל, ויש להם על מה לסמוך, ובכל מקום יעשו כמנהגם.
אבל שהוא כהן נושא כפיו בשבת.
הסועד בשבת, אומר ברכת המזון בברכת האבלים כדרכו בחול, דהוי דברים שבצנעא, אבל אם סועד עם אחרים, אף על פי שמברכים ברכת המזון בלחש, לא יחתום כדרך שחותם בחול, שאין להראות האבלות בפרסיה בשבת.
אולם אם הציבור מורכב רק מהאבלים, ונמצאים שם החתנים והנכדים בלבד, לא נחשב אבלות בפרסיה, ודין זה שייך לכל דברי האבלות שכתבנו עליהם.
החלפת הבגדים בערב שבת וכן במוצאי שבת
הילקוט יוסף בדיני אבלות (סימן ל"ד הלכה ב') כותב יחליפו הבגדים העליונים סמוך לקבלת שבת, לפני מזמור לדוד, ואם מתפללים בבית הכנסת, כשאין מנין בבית האבל, יחליפו הבגדים סמוך ממש להליכתם לבית הכנסת.
במוצאי שבת כתב שיפשוט האבל את בגדי שבת בצאת שבת, אחר תפילת ערבית, וילבש את הבגדים הקרועים, וכן יחלוץ נעלי עור שעליו.
עליה לספר תורה באבלות
השולחן ערוך שם מביא "ואם קראו את האבל לעלות לתורה צריך לעלות, שאם יהיה נמנע יהיה הדבר בפרהסיה ואסור, ורבנו תם היו קורים אותו בכל פעם שלישי ואירע בו אבלות ולא קראו החזן לעלות ועלה הוא מעצמו ואמר כיוון שהורגל לקורותו שלישי בכל שבת הרואה שאינו עולה אומר שבשביל אבלות הוא נמנע והוו דברים שבפרסיה".
מבואר שעליה לספר תורה זה דבר שבפרסיה ולכן אם קורים לו מחיוב לעלות.
בטורי זהב מביא דאבל שיום מילת בנו בשבת אין לו לעלות לתורה אע"פ שנהגו מקצת מקומות שאבי הבן עולה ביום מילת בנו מקול מקום לא מקרי בפרהסיה משום שזה לא מנהג שנוהג אצל כולם.
