השולחן ערוך (בסימן מ' הלכה א') כתב "וכל אדם צריך לפקוד את אשתו בליל טבילתה".
מבואר שיש חיוב לקיים חיי אישות לאחר הטבילה, וזה צואת ר' יהודה החסיד שיש חיוב לפקוד את האישה לאחר טבליתה.
בספרת טהרת הבית (בחלק ג' עמוד רע"ט) כותב שכל הצוואה שלו זה רק שיש לו אפשרות ולא רוצה לפקוד, אבל במקום שאינו יכול לפקוד, בזה לא נאמר צוואת של ר' יהודה החסיד.
חשיבות הטבילה בזמנה
אין לדחות הטבילה אלא מאונס, ויש לעשות שאלת חכם.
אמרו חז"ל במסכת עירובין (דף ס"ג ע"ב) יהושע בן נון נענש להיות ערירי, בגלל שביטל את ישראל ממצוות פריה ורביה לילה אחד.
ולכן אישה הטובלת בזמנה מקיימת את מצוות הטהרה בשלמותה, זהו חיובה כלפי שמים וגם כלפי בעלה, היות והאישה נעשית חומה (שמירה) לבעלה, לבל ייכשל בעבירה או בהרהורי עבירה.
וגם אם יש מחלוקת ביניהם לא תמנע מטבילתה, ועליה לעשות מאמץ להתפייס אם בעלה, וכן עליו לעשות מאמץ להתפייס אייתה, וחמור מאוד להשתמש בטבילה כאמצעי ענישה לבעלה.
מובא בספרים הקדושים, על אישה שנהגה לעשות מסחר בטבילתה, אם קנה לה בעלה טבלה אם לא קנה לה בעלה לא טבלה, לאחר פטירתה באה בחלום לאשת הרב, ואמרה לה לפרסם בין כל נשות העיר, שעל כל פעם שהענישה את בעלה על ידי דחית הטבילה, הטבילו אותה במקווה של אש.
מבואר גודל החיוב של מצוות טבילה בזמנה.
יש לך שאלות בהלכה? שאלו את הרב.
