להלכה: סעודת שלום זכר זוהי סעודה שעושים בליל שבת אחר הסעודה קודם הברית, ונחשב לפי דעות הפוסקים לסעודת מצווה, ונהגו לאכול מין קטניות, ויש להקפיד שהתינוק יהיה נוכח בסעודה זו.
בביאור הדברים
הרמ"א (סימן רס"ה הלכה י"ב) "עוד נהגו לעשות סעודה ומשתה בליל שבת לאחר שנולד זכר, נכנסים אצל התינוק לטעום שם, והוא גם כן סעודת מצווה".
והטעם לסעודה זו, כתב בתורמת הדשן והובא (בט"ז שם) שאז הכל מצויים בבתיהם, ואז ישוע הבן והוי הודאה להקב"ה שנמלט ממעי אמו.
עוד טעם מובא בדרישה (שם) מתשובות מהר"ר מנחם, מה שנוהגים בשבת לבקר אצל התינוק הנולד שהוא אבל על תורתו ששכח, ובאים לנחמו על כך.
האם התינוק חייב להיות בסעודה
ברמ"א מבואר שנכנסים אצל התינוק, משמע רק שנמצא שם, וכך הגר"ח קניבסקי והובא בספר ברית אפרים (עמוד שמ"ג) שלפי כל הטעמים צריך לעשות את השלום זכר במקום שהתינוק נמצא שם, ואם לא כן הוי רק זכר לשלום זכר ולא שלום זכר ממש.
מאידך בספר אוצר הברית (פרק ג' סימן ב' סעיף ז') כתב אם התינוק אינו בביתו כגון שהוא עדיין בבית חולים וכדומה, מ"מ נהגו העולם שעושים הסעודה אף אם התינוק אינו בביתו, והטעם לכך כפי שהביא בספר תרומת הדשן שהוי הודאה א"כ מוטלת חובת ההודאה על האבא.
ונראה למעשה, שאם אפשר לעשות את השלום זכר בבית עם התינוק ולצאת ידי כל הדעות, תבוא עליו ברכת טוב, מ"מ שאין באפשרותו לעשות כן, יכול לעשות בבית הכנסת גם ללא התינוק.
סעודת מצווה
ברמ"א (שם) כתב "והוא גם כן סעודת מצווה". וכך מובא בתרומת הדשן, והפרי מגדים במשבצות זהב.
אמנם יש שחלקו שסעודת שלום זכר אינו סעודה מצווה, והוא בחוות יאיר, והובא בספר אוצר הברית (שם).
מה נוהגים לאכול בסעודה זו
המנהג הוא לעשות השלום זכר אחר סעודת השבת, ואין עורכים שם סעודת בפת, אלא אוכלים מיני תרגימא ופירות וקטניות, ונהגו לאכול שם עדשים, ובזמנינו המנהג לאכול מין קטניות הנקראים 'ארבעס' (חומוס).
ונהגו להכריז כן בבית הכנסת
ונהגו להכריז בבית הכנסת שאבי הבן עורך סעודת שלום זכר, והטעם לכך משום שנזהרו שלא יזמין אבי הבן בעצמו לסעודה זו, משום שהוי כעין סעודת מצווה כעין ברית שנהגו לא להזמין.
