זֹאת הַחַיָּה אֲשֶׁר תֹּאכְלוּ מִכָּל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ: (פרשת שמיני יא' ב').
כתב בעל "הכלי יקר" טעם לכך שהבהמות רובם טמאים ומיעוטם טהורים, ולעומתם, העופות רובם טהורים ומיעוטם טמאים, שכל מי שקשור יותר לרוחניות הוא רוחני יותר, ומי שקשור ודבוק לחומריות וארציות, דבוק בו יותר ענייני החומר.
אשר על כן, בהמה ההולכת על ארבע על הארץ, היא קשורה לחומר, ואין בכוחה לעוף באוויר, לכן רובם טמאים ומיעוטם טהורים, ואותו מיעוט טהור יש בו יותר השפעות רוחניות ולכן הותר באכילה. ואילו בעופות שנוטים הם יותר לרוחניות לכן רובם טהורים, מלבד עשרים וארבעה עופות שהוזכרו בתורה לאיסור.
ואילו האדם שהוא רוחני יותר אינו הולך על ארבע, אלא זקוף בין שמים לארץ, כי חלקו שייך לרוחניות – ללמעלה, ואילו חלק אחר שבאדם שואף לעפר הארץ.
וז"ל: הטעם לכך לפי שיסוד העפר יותר עב וגס, ומוליד עכירת השכל יותר מן האוויר. והבהמות יש בהם חלק גדול מן יסוד העפר יותר מן יסוד האוויר. ומטעם זה אינן יכולות לעוף באוויר, על כן הטמאים מרובים, לרוב העפרוריות שבהם. ועל צד זה הזרות נמצאו בהם גם טהורים זעיר שם. ובהפך זה העופות, יש בהם חלק גדול מיסוד האוויר הזך והדק, (יותר) מיסוד העפר, על כן רובם טהורים, ועל צד הזרות נמצאו בהם קצת טמאים, והמה מעטים. כי הארץ מגדלת גשמיות והאוויר מגדל טהרה ורוחניות.
הרמב"ם ב'מורה נבוכים' וכן הרמב"ן והאבן עזרא כתבו: הטעם שאסרה התורה לאכול דברים טמאים – משום שטבע המאכל להדבק בתכונת האוכל, ובהמות ועופות טמאים אכזרים הם, וטבעם ידבק בגוף אוכלם ועל ידי אכילת השקצים נפשו תהיה מטונפת ומגועלת.
ה"חפץ חיים" בספרו 'נצח ישראל' (פרק כח:) כתב כאשר אדם אוכל מאכלות אסורות מסתלק ממנו הצלם אלוקים כפי שכתוב בזוהר הק' (פרשת משפטים), ועלול לבוא מאורעות רעות על האדם, כמו שאמרו חז"ל על הפסוק "ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי" – אם אתם מובדלים מן העמים, הרי אתם שלי, ואם לא, הרי אתם של נבוכדנצר וחבריו, והקב"ה מסלק את שמירתו ממנו. וכבר צווח הכתוב ואמר "אם ה' לא ישמור עיר שוא שקד שומר".
אבל האיש השומר עצמו ממאכלות אסורות, אף בעת דחקו נושא על עצמו הצלם אלהים וניצול ממאורעות רעות, וזה מה שהועיל לדניאל חנניה מישאל ועזריה להינצל מיד נבוכדנצר, וכן פחדו האריות מדניאל, כל זה מפני שנזהרו מפת בג המלך ומיין משרתיו שנאמר "וישם דניאל על לבו אשר לא יתגאל בפת בג" וגו', כדאיתא בזוה"ק (פרשת משפטים) תנא במאי זכו חנניה מישאל ועזריה דאישתזיבו מאינון נסיוני אלא בגין דלא איסתאבו וכו' כד רמו יתיה לגובה דאריותא אישתלים בצולמא אחרא ועל דא דחלו אריותא מניה ולא חבלוהו וכו'.
ובספר 'טובך יביעו' סיפר מעשה מדהים שקרה לאחד מראשי הישיבות באחת מטיסותיו.
לפני צאתו לטיסה הארוכה הכינה לו רעייתו קציצות בשר טעימות כדי להנעים לו את הדרך, בהגיע עת הסעודה, הוציא ראש הישיבה את הקציצות והניחן על מושבו במטוס ולפני שהחל לסעוד את ליבו קם ממקומו ויצא למספר דקות.
והנה בשובו למקומו התעורר אצלו ספק אולי קיבל הבשר דין של "בשר שנתעלם מן העין", כיון שבעת שלא היה במקומו הייתה אפשרות בידי הגויים שבמטוס להחליף את הבשר ולהניח לו בשר אחר במקומו (כמובא בשו"ע יו"ד סי' סג סעיף ב').
ללא כל שהיות הכניס ראש הישיבה את הבשר לשקית והניחו חזרה בתיק כדי שבהזדמנות הראשונה שתהיה לו ישליך את הבשר לפח.
בספסל שלצידו ישב נוסע גוי, שראה את מעשיו של היהודי וביקש לדעת מדוע נמנע מלאכול את הבשר. הוא פנה אליו וביקש שיסביר לו את פשר מעשיו אבל הרב התחמק בתירוצים שונים, כיון שלא רצה לומר לו שאין הוא אוכל את הבשר בגללו. . .
לאחר שהגוי המשיך ללחוץ עליו שיגלה את הסיבה, הוכרח ראש הישיבה לשטוח בפניו את דברי הגמרא והפוסקים בדבר בשר שנתעלם מן העין. ואז פרץ הגוי בקריאת התפעלות ואמר: ברוכים חכמי ישראל, שהצילו אתכם מן החטא!
שאלו ראש הישיבה על מה ולמה התפרצת בהתרגשות רבה כל כך. אמר לו הגוי: כשקמת ממקומך והלכת, עלה באפי ריחו של הבשר הטעים שהיה בחיקך עד שתקפני בולמוס ולא יכולתי לעצור עד שלקחתי קציצה אחת מתוך השקית שלך.
כיוון שחששתי שתבחין בגנבתי, הוצאתי קציצת בשר דומה מהמנה שהגישו לי הדיילים והנחתי אותה במהירות אצלך. עכשיו תבין מדוע התרגשתי כשראיתי בחכמת חכמיכם שאסרו לאכול בשר שנתעלם מן העין – סיים הגוי.
מאת: הרב דוד הכהן – גן יבנה.
