השולחן ערוך (סימן רל"ט הלכה א') קורא על מיטתו פרשה ראשונה של שמע ומברך המפיל חבלי שינה על עיני וכו".
המשנה ברורה (סימן קטן א') כותב וטוב לומר תמיד כל קריאת שמע, שהיא רמ"ח תבות לשמור על רמ"ח אבריו.
הילקוט יוסף (שם הלכה ד') כותב הקורא קריאת שמע על המיטה, עדיף שיסיים "ה' אלוקיכם אמת" כדי להשלים למניין רמ"ח איברים, מאשר יקדים לומר "אל מלך נאמן" קודם קריאת שמע, ומנהגינו פשוט שאומרים ג' פרשיות של קריאת שמע, גם בקריאת שמע שעל המיטה, ובפרט אם התפללו ערבית מבעוד יום.
הרמ"א (שם) כותב "ויקרא קריאת שמע סמוך למיטתו, ואין אוכלים ושותים ולא מדברים אחר קריאת שמע שעל מיטתו אלא יישן מיד, שנאמר "אמרו בלבבכם ודמו סלה".
ואם תאב לשתות או לדבר איזה עניין נחוץ, כתב במשנה ברורה שנראה שמותר, אך יחזור ויקרא קריאת שמע.
אכן אם כבר אמר ברכת המפיל יזהר בזה, כי יפסיק בין הברכה לשינה, ובדיעבד אם הפסיק, כתב הגר"ח קניבסקי בספר אישי ישראל (תשובה רפ"ג) שאינו חוזר ומברך, כיון שדבר זה תלוי במחלוקת, שלדעת הסוברים שהברכה נתקנה על מנהגו של עולם מותר להפסיק.
הילקוט יוסף (שם הלכה א') חולק וכתב יש להשתדל בכל עוז שלא להפסיק בדיבור בין הברכה לשינה, ואם תאב לשתות אחר שבירך המפיל, רשאי לברך ברכת הנהנין בלא כל חשש, וכן יש להקל לדבר דיבור נחוץ, כגון להשתיק את הילד, או לברך ברכת אשר יצר אם הוצרך לנקביו לאחר שבירך המפיל.
וכן מי שבירך ברכת המפיל, ואביו או אמו שאלוהו איזו שאלה, והוכרח לענות להם, רשאי לענות להם משום מצוות כיבוד אב ואם.
ואם צריך לשמש מיטתו, כתב המשנה ברורה (סימן קטן ה') ירחץ עצמו מהשכבת זרע שעליו ויטול ידיו ואחר כך יקרא, ולפחות יאמר ברכת המפיל ושמע אחר התשמיש.
