עליה לקברים בחנוכה הדין
מותר לעלות על קברי צדיקים בימי החנוכה (כף החיים ושו"ת מנחת יצחק).
לאשכנזים מותר לעלות לקבר ביום השבעה, ביום השלושים וביום היארצייט. אך הנוהגים לעשות השכבה, לא יעשוה בימי החנוכה (רוב הפוסקים האשכנזים, ולא כהכף החיים) ולספרדים אין לעלות בימים אלו (ילקוט יוסף ע"פ בית יוסף וכן דעת הבן איש חי).
ואם יש חשש שיבואו לידי בכי, ראוי שלא יעלו (תשובות והנהגות).
הקמת מצבה, שהמנהג לספוד בה, אין לעלות בימי חנוכה וידחו לאחר החנוכה (שו"ת מנחת יצחק).
עליה לקברים בחנוכה הביאור
בימי החנוכה אירעו ניסים גדולים ועצומים לעם ישראל בימי החשמונאים. ותיקנו החכמים שבאותו הדור שיהיו הימים הללו ימי שמחה והלל ומפני כך נאסרו בהספד ובתענית.
לעניין עליה לקברים, כתב בכף החיים, שאין לעלות לקברים בחנוכה, אא"כ מדובר בהשתטחות על קברי צדיקים שמותרת בימי החנוכה ובילקוט יוסף כתב שיש שאוסרים (מועד לכל חי) והמקל יש לו על מי שיסמוך.
וביום היארצייט וכן בימים שעולים בהם בני משפחת הנפטר על קברו, כגון שבעה ושלושים, נחלקו הפוסקים, דעת הכף החיים, שאין לעלות בימי החנוכה (וכן דעת הבן איש חי וכן פסק בילקוט יוסף). אולם דעת הגשר החיים, שעולים בימים אלו, אך אין להספיד ולא לומר את השכבה, אלא יאמרו מזמורי תהילים וקדיש (וכן פסקו רש"ז אויערבך רי"ש אלישיב ור"ש וואזנר)
וכתב על כך בספר תשובות והנהגות, שאם יש חשש שיבואו לידי בכי ומספד, עדיף שיקדימו או יאחרו את העליה לקבר ולא יעלו בימי החנוכה. וברור שאם עולים יזהרו מכך מאוד.
ולעניין הקמת מצבה, כדי לא לבטל המנהג שמספידים לנפטר בעת הקמתה, כתב בשו"ת מנחת יצחק, שידחו את ההקמה לאחר ימי החנוכה.
