רכיבה על אופנים בשבת הדין
אסור לרכב על אופניים בשבת, כמו"כ אין לטלטלן, אא"כ מטלטלן לצורך גופן או מקומן, לפי שנחשבים ככלי שמלאכתו לאיסור.
ובתלת אופן שהצמיגים עשויים מגומי מוצק, נהגו להקל ולהתיר לילדים ליסוע בהם (שמירת שבת כהלכתה, ילקוט יוסף ועוד), רק ראוי שיסירו הפעמון קודם שבת או שיסתמוהו שלא יהיה אפשר לצלצל בו בשבת (שו"ת באר משה).
רכיבה על אופנים בשבת הביאור
המשנה במסכת ביצה (לו:) מביאה מספר דברים שאסרו חכמים לעשותם משום שבות, כלומר שהטילו חכמים על הבן אדם לשבות מהם (ע"פ פרש"י).
בין הדברים שחכמים אסרו, יש את האיסור לשוט בספינה בשבת והטעם מבואר שם בגמרא, שחכמים תיקנו שלא ישיט את הספינה משום חשש שמא יבוא לתקן 'חבית של שייטים' והוא כלי שיט שעושים כדי ללמוד לשוט.
וכתוב בספר מנוחה נכונה, שמהסיבה הזאת אסרו ג"כ את הרכיבה על האופניים, מחשש שמא יארע קלקול באופניים ויבוא לתקנו (וכ"כ הכף החיים).
אולם יש האוסרים את הרכיבה על האופנים לא מהטעם של שבות, אלא משום שהרכיבה על האופניים מיחזי כעובדין דחול (חוט שני וילקוט יוסף).
בתלת אופן שהצמיגים עשויים מגומי מוצק, לא שייך את שתי הטעמים הנ"ל, כי ניכר שהוא דרך משחק ולא מיחזי כעובדין דחול וגם אין מצוי שיתקלקל, שנחשוש שיבוא לתקנו ועל כן התירו לתת לילדים לרכב עליהם (שש"כ וילקוט יוסף).
ולגבי גלגליות וקורקנט שאינה חשמלית שגלגליה מגומי/סיליקון מוצק, יש שתלו הדבר בין שתי הטעמים, אם הטעם הוא כדברי המנוחה נכונה, שהוא מחשש שמא יבוא לתקנו, פה אין את החשש. אולם אם הטעם הוא מפני עובדין דחול, יש הרוצים לאסור (ארחות שבת על פי השיטה הנ"ל). אולם המנהג הרווח הוא להקל, אא"כ מנהג המקום לאסור, שזה לכאורה הופכו לעובדין דחול (שש"כ).
טעמים נוספים לאיסור הרכיבה על אופנים וההכרעה
בפוסקים הובא פולמוס גדול בטעם הדבר שאסרו על הנסיעה באופנים והביא מקצת מהטעמים והנידונים ואת ההכרעה הברורה לאסור.
יש שכתבו לאסור שהוא כעין נסיעה בספינה שמתנדנד גופן על ידי הנסיעה ואסרוה מדין עונג שבת (שו"ת שאילת יעקב).
ויש לדון שאינו כן שהרי לא גזרו על ריצת הבחורים איפה שעושים כן להנאתם וא"כ מאיפה נחדש איסור זה (אלא שהחת"ס הביא מטעם זה לאסור על הנסיעה ברכבת מלבד הטעמים הרבים שיש באיסור נסיעה ברכבת וא"כ נראה סייעתא לכך שיש מקום לגזור על דברים נוספים מלבד ספינה וה"ה לענייננו).
ויש שדנו לומר שבנסיעה על עפר יהיה בעיה משום חורש כמו שאסור לגרור ספסל על העפר (הרב הילדסהימר) אולם יש שטענו שאין לומר כן כי רכיבה על אופנים יותר דומה לנסיעה בעגלה שכתוב על הנסיעה בעגלה שמותר (ואפשר שבגלגליות – סקטים יהיה בעיה בנסיעה על עפר)
ויש שאמרו שחוששים שמא יצא חוץ לתחום (כף החיים). ויש שאף הוסיפו, שהוא משום שיש חשש שאצל מי שאינו בקי בהלכה יהיה מכשול, שפעמים כשהוא נמצא בתוך התחום במקום שאין עירוב יבוא לטלטל, כגון בגבעה שיצטרך לסחוב את אופניו בידיו ויבוא לטלטול של ד' אמות.
ורבים הקשו, שאין מקום לגזרות לאחר חתימת התלמוד. וכתבו על כך שיש ליישב, שכשהחשש הוא על מי שאינו בקי בהלכה, שיבוא לידי איסור בטעות, כמו בטעם האחרון שהובא פה, שיש חשש שיטלטלנו ד' אמות כשיש גבעה, או כשנמצא בדרך שאינה נוחה לרכיבה, בכה"ג שייך לתקן, כי זהו צורך גדול.
אולם גם אחרי כל הפולמוסים, נקטו הפוסקים דעה אחת ברורה, כי אין לרכב על האופנים בשבת וביו"ט, כיון שכבר פשט המנהג לאסור וכתבוהו חז"ל עלי ספר. מה עוד, שיש לדמותו לגזרות חז"ל – שמא יתקן ושמא יצא חוץ לתחום, או שמא יטלטל בלא עירוב, וגם שדימוהו לעובדין דחול.
ובמיוחד עובדין דחול שהוא סיבה גדולה לענין זה, כי ידועים דברי הרמב"ן, שעובדין דחול הוא בתוספת למה שאסור לנו כמלאכות, ואפילו דברים שאינם מלאכה, כל דבר שהוא לא תואם עם ציווי התורה – 'שבתון', שכוונתו שתהיה השבת יום שביתה ומנוחה, שלא לעשותו כחול. וטעם זה שייך גם איפה שלא גזרו, כל שלא נהגוהו לעשות ביום המנוחה, הרי הוא בכלל זה וא"כ בזמננו אסור הדבר. ואף נחשב כמוקצה, משום שנוהגים שלא ליסוע באופנים ביום המנוחה.
לסיכום : בפוסקים האריכו לבאר מדוע אין לרכוב על האופנים בשבת, יש שכתבו בפשטות שהוא אסור והביאו טעם משום מספר גזרות, א. שמא יתקן. ב. שמא יצא חוץ לתחום. ג. שמא יטלטל בלא עירוב. ד. משום שאינו עונג שבת, כי מתנדנד ברכיבה. ה. עובדין דחול. ו. שחורץ בחול והרי הוא כחורש. ויש שפיקפקו בחלק מהטעמים, אולם גם המפקפקים הסכימו שאסור מכמה סיבות, א. שכיון שפשט המנהג בספרי הפוסקים לאסור, יש להותיר האיסור על כנו. ב. מטעם הנ"ל עכשיו נהפך לעובדין דחול. ובמיוחד לדברי הרמב"ן, שנוהג גם בדברים אשר אינם נאסרו לנו במפורש. ג. שיש פה טעם גדול למי שאינם בני תורה, שלא יבואו לחלל השבת ועל דבר כזה ניתן לתקן גם לאחר חתימת התלמוד. ה. יש שכתבו שכיון שדומה לתקנות חז"ל בכמה דברים ראוי לא לעשותו.
