הפסק באמצע תפילת שמונה עשרה לצורך, כגון שנשמע אזעקה או שנפל ספר לארץ או תינוק שמפריע לכוונה, ונבאר דינים אלו בהרחבה.
נפל ספר לארץ, המשנה ברורה (סימן צ"ו סעיף קטן ז') נפל ספר על הארץ, ואינו יכול לכוון, מותר להגביהו בסיום הברכה שהוא עומד בה, ואם יכול להמשיך לכוון גם שהספר על הרצפה, לא ירים. וכ"ש שאין לקרוא לאחר להרים את הספר.
ובמקום שהדבר מפריע לכוונתו, מותר לעקור רגליו לצורך זה.
שכח להתפלל אם סידור ונתבלבל באמצע התפילה, כתב המשנה ברורה (שם) שמותר לו ללכת למקום הידוע לקחת סידור, ואם אינו יודע היכן הסידור נמצא, אסור לו לעקור רגליו.
ואם יכול לקרוץ לחברו שיביא לו את הסידור, עדיף מכאשר יעקור רגליו.
שכח סידור ואינו זוכר נוסח על הניסים בעל פה, שאין הדבר לעיכובא, כתב הגר"ח קניבסקי בספר אשי ישראל (בסוף הספר תשובה קי"ד) שיתכן שגם לצורך זה מותר ללכת לארון לקחת סידור.
עקר רגליו ומצא את הסידור, כתב הגר"ח קניבסקי (שם תשובה קט"ו) שאם אין הדבר מפריע לכוונתו ישאר שם ולא יחזור למקומו, ואם מפריע לכוונתו יכול לחזור למקומו.
תינוק שבוכה ומפריע לכוונתו, כתב המשנה ברורה (סימן ק"ד סעיף קטן א') שמותר לו לרמז בידיו כדי שישתוק ולא יטרדו מתפילתו.
ואם רמז להם ולא הועיל, ואין באפשרותו להתרחק מהם, כתב בספר הליכות שלמה (פרק שמיני אות ה') שמותר לו לגשת אליהם ולהשתיקם, מבלי להפסיק בדיבור.
ראה שבנו התבלבל בתפילתו והדבר מפריע לכוונתו כתב הגר"ח קניבסקי ספר זיכרון שיח (עמוד תר"ט) שמותר לו להפסיק באמצע תפילתו ולהראות לו בתוך הסידור.
אדם שסיים תפילתו וממתין בגללו [כדי לא לעבור לפני המתפלל] והדבר מפריע לכוונתו, כתב הגר"ח קניבסקי (אשי ישראל פרק ל"ב הערה מ"ו) שיכל לרמז לו שיפסע לצדדים.
אדם נכבד שהשליח ציבור ממתין לו, באמירת קדיש או קדושה והדבר מפריע בכוונתו, כתב המשנה ברורה (סימן ק"ד סעיף קטן א') שמותר לו לרמז לשליח ציבור שיתפלל כדרכו.
בזמן מלחמה נשמע אזעקה, והדבר מפריע בכוונתו, כתב בהליכות שלמה (שם) שמותר לו להפסיק באמצע שמונה עשרה ולילך למקומו במלקט, ואם יודע בעצמו שאין הדבר מפריע לכוונתו, מותר לו להמשיך בתפילתו.
ואם על ידי זה אנשים, לא ירצו לעבור בפניו כדי שלא לעבור בפני המתפלל, והדבר גורם למאומה ובהלה, מותר לו ללכת למקום צדדי ולהמשיך להתפלל שם.
העומד בתפילה ומסתפק באיזה דין מענייני התפילה, כגון שנסתפק אם שכח יעלה ויבוא, כתב המשנה ברורה (שם) שמותר לו ללכת למקום מיוחד שיודע ששם נמצא הספר ולעיין בו בספר.
ואם אינו יודע היכן נמצא הספר או שיצטרך לעיין הרבה בספר כדי לדעת את הדין, כתב המשנה ברורה (שם) יש להסתפק האם מותר להפסיק בדיבור ולשאול את חברו, וכתב ונראה לי שמותר.
ואם יכול לכתוב שאלתו, כתב הגר"ח קניבסקי (אשי ישראל פרק ל"ב הערה כ"א) שוודאי עדיף לכתוב כאשר מלדבר, שאפילו אם נאמר שכתיבה הוי כדיבור, מכל מקום שמכוון מפורש שהכתיבה לא תחשב כדיבור, אין הדבר נחשב כדיבור, כדברי רע"א (מהדו"ק סימן ל').
נושאים נוספים באתר
מאת הרב אליה ראש-כולל יששכר באהליך בני ברק
