איך עושים ביעור חמץ?

ביעור חמץ נעשה בערב פסח, ועיקרו לשרוף את החמץ הנשאר לו בבית קודם הפסח, כמו שכתוב בתורה "תשביתו שאור מבתיכם", שיש דין לבער את כל החמץ מהבית קודם הפסח, ולאחר הביעור יש לבטל את החמץ, ויש לומר "כל חמירא דאכא ברשותי, דלא חזיתיה ודלא ביערתיה לבטיל ולהוי כעפרא דארעא", ופירושו כל חמץ שיש ברשותי בין אם ראיתי את החמץ ובין אם לא ראיתי את החמץ הרי אני מבטל אותו ממני ונחשב הדבר כחלק מהקרקע.

כיצד מבערים את החמץ

השולחן ערוך (סימן תמ"ה הלכה א') "כיצד ביעור חמץ, שורפו או פוררו וזורה לרוח או זורקו לים, ואם היה החמץ קשה ואין הים מחתכו במהרה, הרי זה מפוררו ואחר כך זורקו לים".

אומר הרמ"א "והמנהג לשרפו".

מבואר שיש כמה אופנים לבער את החמץ, האופן הראשון: וכך נוהגים לעשות לשרוף את החמץ, עד שנעשה פחמים ונשרף לגמרי, ואם רק נחרך ונפסל מאכילת כלב, כתב בשולחן ערוך הרב שלא יצא ידי חובה, עד שנעשה פחמים.

וכך כותבים האחרונים שלכתחילה יש לבער את החמץ על ידי שריפה ממש, וכך נהגו בני ספרד לקיים מצוות ביעור חמץ בשריפה, וכך מבואר בחזון עובדיה (עמוד ס"ד).

לשפוך נפט על החמץ

לעניין לשפוך נפט על החמץ, דעת הליכות שלמה (פסח פרק ו' סימן י') כתב שאין לעשות כן, כיון שבכך מפסיד את מצוות השבתה, שהרי הנפט פוסל את החמץ מאכילת כלב, וכתב השולחן ערוך (סימן תמ"ב סימן ב') שדבר הפסול מאכילת כלב אין חובה לבער אותו בפסח.

וכך כתב בספר הליכות מועד (פרק ז' סימן ג') לפי זה לא טוב עושים אותם אנשים שבכדי לזרז את שריפת חמץ שופכים נפט וכדומה על החמץ עוד לפני שנשרף, כיון שבשפיכת הנפט מבטל את החמץ מאכילת כלב וקיים בזה מצוות תשביתו, ונמצא שלא קיים מצוות תשביתו בשריפה כנהוג.

אולם אין צורך שכל החמץ יושבת על ידי השריפה, אלא די בכזית [27 גרם] ואת שאר החמץ יכול לבער באמצעות שפיכת נפט.

מאידך הגאון ר' ניסים קרליץ (סידור פסח כהלכתו פרק ט"ו הערה 11) כתב שאפשר להקל בזה, כיון שהנפט מתאדה ונשרף קודם שנשרף גוף החמץ, והריהו מקיים בזה את מצוות הביעור בחמץ שאינו פגום.

והוסיף שמכל מקום יש להקפיד שלא לשפוך על החמץ כמות גדולה של נפט, שבאופן זה יש לחוש שמא יישרף החמץ כשהוא כבר פגום, ולא יקיים את מצוות הביעור בשריפה.

האופן השני: פורר לרוח, דהיינו מפורר לפרורים דקים וזורק אותו לרוח, והטעם שצריך שלפורר לפרורים דקים, כדי שלא ימצא אותו אדם בפסח וייהנה ממנו בפסח.

האופן השלישי: וזורקו לים כמו שהוא, ואם הוא פת יבשה קשה, או חיטים יבשים מפורר אותם ואז זורק אותם לים.

המשנה ברורה (סימן קטן ה') כותב בפת מפורר אותם לפרורים, וכן בחיטים מפורר אותם לפרורים או טוחן אותם, כדי שהיו נוחים להמיס מהר בתוך המים, ויש מקלים בחיטים שאין צריך לחתוך אותם, רק יפזר אותם על פני המים שלא יוכל קטן לאסוף אותם ולקחת אותם.

ובמקום הדחק, שיש לו הרבה חיטים יש לו לסמוך על השיטה הזו שאין צריך לפורר אותם, ויש כמה פוסקים שמחמירים אפילו שהפת אינו קשה אלא רכה יש לפורר אותה ואז להשליך אותה לים.

אם זרק את לים וחזר הים ופלט את החמץ ליבשה, הסתפק החזון איש (סימן קי"ח סימן קטן ה') האם כיון שכבר ביער יצא הדבר מרשותו ואין הכתוב מחשיבו כאילו הוא ברשותו, או שדינו כדין חמץ שנפל עליו מפולת שאם נתגלה חייב לשוב ולבער אתו.

לזרוק את החמץ לבית הכיסא

המשנה ברורה מביא, אכן אם משליכו לבית הכיסא הרי הוא כמבער מן העולם לגמרי, כיון ששום אדם לא יוכל להנאות ממנו.

וכך כתב האור לציון (חלק ג' פרק י"ד הלכה ב') שלהשליך את החמץ לבית הכיסא נחשב לביעור, משום שבתי הכיסא של היום, שהכל מתנקז ויוצא מרשותו, והחמץ מתגלגל עם הפוסלת ונפסד לגמרי, ונאבד לגמרי, ודאי נחשב הדבר כביעור, ומקיים מצות תשביתו.

וכן ערב פסח שחל בשבת, שאין אפשרות לבער את החמץ בשבת, יש לבער אותו על ידי השלכת לבית הכיסא, דהיינו יחתוך אותם וישליך לאסלה שבשירותים, וכן יטאטא את מקום האוכל, וישליך את הפרורים לאסלה, ויש עוד כמה אפשריות לבער ועיין בערב פסח שחל בשבת.

ביעור חמץ על ידי לזרוק את החמץ לפח האשפה

האור לציון (חלק ג' פרק ז' הלכה י"ג) כותב אם החמץ שבפח נפסל בודאי מאכילת כלב, אין בהם חיוב בדיקה וביעור, אבל אם אינו יודע אם נפסל מאכילת כלב, וכפי המצוי, אף אם נפסל מאכילת אדם יש לבער את החמץ מכל פחי האשפה הנמצאים ברשותו, ואין די במה שיפקיר את החמץ בתוכם.

וכן כתב אגרות משה (או"ח חלק ג' סימן נ"ז) שאם הגיע הזמן של איסור אכילת חמץ ועדיין החמץ בפח, חייב לבערו, כיון שסוף סוף זה נקרא ברשותו.

מאידך הגרי"ש אלישיב כתב שהזורק חמץ לפח האשפה שברשותו אינו חייב לבערו בהגיע זמן האיסור, משום שהחמץ הנמצא שם אינו ראוי לשום דבר, ולכן אפשר לזרוק את כל החמץ לפח האשפה, וישאיר כזית כדי שיישאר לו למצוות שרפת חמץ.

מבואר שיש מחלוקת בפח הנמצא ברשותו האם נקרא הדבר כברשותו וחייב לבער אותו, או שזה נחשב שזה כבר לא ברשותו ואינו חייב לבער אותו.

פח האשפה ציבורי הנמצא חוץ לרשותו, הליכות שלמה (פסח פרק ח' הלכה כ"ד) שאינו חייב לבער אותו, משום שאינו נחשב ברשותו.

תוכן עניינים
מועצה דתית יהוד

דרושים משגיחי כשרות

בס"ד
למועצה הדתית הרבנות הראשית יהוד – מונסון
דרושים משגיחי כשרות
עם ניסיון ועם תעודת הכשרה בתוקף של הרבנות הראשית או – מוסד מוסמך מטעם הרבנות הראשית.

בדבר פרטים יש להעביר קורות חיים + תעודה בתוקף.
קו"ח עד לתאריך יא בכסלו תשפד 24.11.23

אהבתם? שתפו!
עסקים מומלצים באינדקס אנ"ש

מוריה בנימין – משרד עורכי דין

עורכי דין

חיים עבאדי יועץ זוגי ומגשר

ייעוץ זוגי

פרסום ישיר – קורס אפיליאייט

קורסים, קורס אינסטלטורים
תכנים חדשים שעלו לאתר
מה מברכים על גלידה או ארטיק?

על גלידה יש לברך 'שהכל נהיה בדברו'. לענין ברכה אחרונה, לדעת בני אשכנז יש לברך עליו 'בורא נפשות', ולדעת בני ספרד אין לברך עליו. בביאור

סעודת חנוכה

להלכה: סעודת חנוכה היא רשות ולא חובה, מכל מקום יש מצווה לעשות סעודת הודאה לה' יתברך ולפרסם שמו, יחשב הסעודה לסעודת מצווה. ונהגו לאכול מאכלי

הלכות ראש חודש

הכרזת ראש חודש במגן אברהם בשם היראים, וכן כתב המשנה ברורה (סימן תי"ז הלכה א') מנהג קדמונינו לברך את החודש בשבת שלפני ראש חודש, וכתב

מה מברכים על ערמונים?

להלכה: ערמונים ברכתם 'שהכל נהיה בדברו'. בביאור הדברים: ערמונים, כתב החזון עובדיה (עמוד ק"מ) לברך עליו 'בורא פרי העץ', לפי שנאכלים כך להרבה בני אדם.

האם מותר לבקר חולים בשבת?

להלכה: מותר מעיקר הדין ללכת לבקר את החולה בשבת, אמנם לכתחילה אין לעשות כן, רק אם כבר ביקר אותו ביום חול, או אם היה טרוד

Translate »

נֵצַח יִשְׂרָאֵל לֹא יְשַׁקֵּר

כתיבת ספר תורה לעילוי נשמת הנרצחים

בדמעות ובלב שבור אנו מתחילים בכתיבת ספר תורה לעילוי נשמת נרצחי טבח שמחת תורה תשפ"ד

לזכרם של כל אותם נרצחים, שמקומם איתנו בלב כל הזמן. למען נזכור ולא נשכח. למען נעלה את נשמתם הכי גבוה תחת כיסא הכבוד.